עשרה הרוגי מלכות בספרים קדמונים מובא שעשרת הרוגי המלכות תיקנו את עוון מכירת יוסף.
עליהם נאמר: "הרוגי מלכות אין אדם יכול לעמוד במחיצתן" [פסחים נ, א].
בידינו כמה רשימות של עשרת הרוגי המלכות: פיוט אלה אזכרה [נאמר בתפילת מוסף של יום כיפור שם מתוארת דרך הוצאתם להורג והדו-שיח בין עליונים לתחתונים על טיב הגזירה שנגזרה], מדרש איכה [ב, ד] (נזכר בקינות לתשעה באב), מדרש שוח"ט תהלים [ט, יג] וסדר הדורות. על שבעה מתוך עשרת ההרוגים לא קיים ויכוח, ואלו הם: א] רבי ישמעאל [בן אלישע, כהן גדול]. ב] רבן שמעון בן גמליאל [הזקן]. ג] רבי עקיבא. ד] ר' ישבב הסופר. ה] רבי חנינא בן תרדיון. ו] ר' חוצפית המתורגמן. ז] ר' יהודה בן בבא.
על זהות השלושה הנותרים ישנם חילוקי דעות: בפיוט אלה אזכרה נכתב שהיו אלה: רבי יהודה בן דמא, רבי אלעזר בן שמוע [שהיה אחרון הנהרגים] ורבי חנינא בן חכינאי. במדרש איכה נכתב שהיו אלה: רבי יהודה הנחתום, ר' טרפון/
[2] רבי אלעזר חרסנה (אולי הוא חרסום) ושמעון בן עזאי. במדרש תהלים נכתב שהיו אלה: רבי יהודה הנחתום, ר' יוסי ושמעון בן עזאי. בסדר הדורות נכתב שהיו אלה: רבי יהודה בן תימא / רבי אליעזר בן דמא
[3], רבי אלעזר בן שמוע ור' חנינא סגן הכהנים.
דבר חידוש מובא בספר היכלות [הובא בפרדס יוסף וישב לז, ג] כי עשרה הרוגי מלכות השתמשו בשם הקדוש להצלתם, ונהרגו אחרים במקומם. ואף דמשמע מהגמרא שהם נהרגו, י"ל דכיון ששלטו בצורתם וכל הרואים סברו שהיו אלו הם שנהרגו, נחשב כאילו היו הם שנהרגו, כיון דנתבזתה צורתם בעיני אדם.
עובדות והנהגותרבות הן האגדות המספרות על מותם של עשרת הרוגי המלכות, והשתדלנו להביא אותן בפרקים העוסקים בקבורתם של חלק מהם (ראה להלן הפניות לפרקיהם, ובמבוא לקינות השלם בענין הקינה דלהלן). כאן נביא את הפיוט אלה אזכרה הנאמר בקהילות האשכנזיות בתפילת מוסף של יום כיפור, ובקהילות הספרדיות כקינה בתשעה באב [בנוסח יש הבדלים בין הקהילות, אולם הבאנו אחד מהם]: