א׳ תשרי
רבי יוסי בן יעקב
רבי יוסי בן יעקב, מעשרת חברי ה'אידרא רבה' – האסיפה שהתקיימה בין צפת למירון, בה החלה כתיבת ספר הזוהר, ובה נפטרו שלושה מהחברים: ר' יוסי בן יעקב, ר' חזקיה ור' ייסא [זוהר, אדרא רבה, נשא קמד, א-ב וראה להלן עובדות והנהגות].
ואלו הם עשרת החברים: ר' שמעון בר יוחאי, ר' אלעזר בנו, ר' אבא, ר' יהודה, ר' יוסי בן יעקב, ר' יצחק, ר' חזקיה בר רב, ר' חייא, ר' יוסי ור' ייסא.
אמרותיו
"קם ר' יוסי ואמר, ביומוי דמלכא משיחא לא יימרון חד לחד אליף לי חכמתא... כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם, ובההוא זמנא יתער עתיק יומין רוחא דנפיק ממוחא סתימאה דכלא, וכד ישלוף דא, כל רוחין דלתתא יתערון עמיה, ומאן אינון, אינון אינון כתרין קדישין דזעיר אפין, ואינון שיתא רוחין אחרנין דיהבי אינון... ומלכא משיחא זמין למיתב בשבעה, שיתא אינון ורוחא דעתיק יומין דעלייהו הא שבעה כמה דאתמר, א"ל ר"ש רוחך ינוח לעלמא דאתי" [זוהר - האדרא רבא נשא קל, ב].
עובדות והנהגות
"עד לא נפקו חברייא מההוא אדרא מיתו ר' יוסי בר' יעקב ור' חזקיה ור' ייסא, וחמו חברייא דהוו נטלין לון מלאכין קדישין בההוא פרסא, ואמר ר"ש מלה ואשתככו, צווח ואמר שמא ח"ו גזירה אתגזר עלנא לאתענשא דאתגלי על ידנא מה דלא אתגלי מיומא דקאים משה על טורא דסיני דכתיב [שמות לד, כח]: 'ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה וגו', מה אנא הכא אי בגין דא אתענשו? שמע קלא: זכאה אנת ר"ש, זכאה חולקך וחברייא אלין דקיימין בהדך דהא אתגלי לכון מה דלא אתגלי לכל חילא דלעילא. אבל תא חזי, דהא כתיב [יהושע ו, לד]: 'בבכורו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה', וכל שכן דברעו סגי ותקיף אתדבקו נפשתהון בשעתא דא דאתנסיבו. זכאה חולקהון דהא בשלימותא אסתלקו (דלא הוה כן לאינון דהוו קמייהו, אמאי מיתו). תאנא, בעוד דאתגליין מלין, אתרגישו עלאין ותתאין (דאינון רתיכין) וקלא אתער במאתן וחמשין עלמין דהא מלין עתיקין לתתא אתגליין, ועד דאלין מתבסמן נשמתייהו באינון מלין נפקא נשמתייהו בנשיקה ואתקשר בההוא פרסא ונטלין להו מלאכי עלאי, וסלקין לון לעילא. ואמאי אלין? משום דעאלן ולא נפקו זמנא אחרא מן קדמת דנא, וכולהו אחריני עאלו ונפקו. אמר ר"ש: כמה זכאה חולקהון דהני תלתא וזכאה חולקנא לעלמא דאתי בגין דא. נפק קלא תניינות ואמר [דברים ד, ד]: 'ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום'. קמו ואזלו. בכל אתר דהוו מסתכלי סליק ריחין. אמר ר"ש: שמע מינה דעלמא מתברך בגינן. והוו נהרין אנפוי דכולהו ולא הוו יכלין בני עלמא לאסתכלא בהו. תאנא: עשרה עאלו ושבע נפקו, והוה חדי ר"ש, ורבי אבא עציב. יומא חד הוה יתיב ר"ש ורבי אבא עמיה, אמר ר"ש מלה, וחמו לאלין תלתא דהוו מייתין להון מלאכין עלאין ומחזיין להו גניזין ואדרין דלעילא בגין יקרא דלהון, והוו עיילי לון בטורי דאפרסמונא דכיא, נח דעתיה דרבי אבא" [זוהר, אדרא רבא, נשא קמד, א-ב].
עולי הרגל ומקורות
מקום מנוחתו בין צפת למירון, בשדה שבו התקיימה האידרא רבה, שם נפטר, ושם נפטרו גם ר' חזקיה ור' ייסא. אולם אין כל עדות על קבורתם של האחרים באותו מקום[1]:
"בדרך הנזכר, אצל העומק ההוא שבו בי"ר אל שי"ך, יש בו פרשת דרכים הולכין לצד צפון. האחד הימני הוא עומד לצד מזרח ההר שבו כפר כדית"א, והשמאלי עולין בו לגוש חלב. והנה בדרך הימני - כאשר תגיע במקום שנכנס בין שני הרים, הר אחד לימין והר אחד של כפר כדית"א לשמאל - תמנה כמו מאה אמות רחוק משם, ותמצא מישור אחד קטן ובו אילני זיתים, כמו עשרים אילנות. ושם יש חפירה אחת עמוקה לאורך הדרך, עשויה מחמת מימי הגשמים היורדין דרך שם בימי החורף. ובתחילה עומד הדרך לצד ימין החפירה ההיא, ואחר כך נוטה הדרך ועובר באמצע החפירה, ועומד הדרך לצד שמאל החפירה ההיא. ובאותו המקום ממש שנוטה הדרך הנזכרת, יש שם אילן זית אחד, ובשורשו כמו איצטבת אבנים. והנה כנגד האילן לצד מזרח יש סלע אחד ובו שתי חפירות ובקיעות[2]. והנה בבקיעה אשר לצפון הסלע שם קבור ר' יוסי בר יעקב שנפטר בזמן האידרא רבא דפרשת נשא, כנזכר שם. והנה בשדה ההוא, שם המקום שעשו בו האידרא רבא, ורשב"י ישב בחפירה ההיא הצפונית ששם קבור ר' יוסי הנזכר, ובחפירה הדרומית שם ישב ר' אבא, ובמקום האילן הנזכר שם ישב ר' אלעזר". [רבי חיים ויטאל]
"עמדנו ושהינו מעט לשוח בשדה בשיפולי ההר אצל איצטבא של אבנים, ששם מנוחת כבוד התנא ר' יוסי ב"ר יעקב חד מבני היכלא דמלכא קדישא דרשב"י... ושנפטר במיתת נשיקה אז בזמן התגלות האידרא". [מסעות ירושלים]
"[ליד ביר אל-שיך] קבר ר' יוסי בן יעקב שנפטר בזמן האדרא רבה הנזכר בזוהר פרשת נשא. ובשדה שם הוא מקום האדרא רבה, ששם לימד רשב"י סתרי תורה לתלמידיו". [טוב ירושלים]
דרכי גישה
ממשיכים עם דרך העפר לכיוון היישוב קדיתא [לא פונים ימינה לאחר ר' כרוספדאי]. אחרי כ-1 ק"מ מימין לדרך מקום האידרא רבה וציון ר' יוסי בן יעקב.
מיקום וזיהוי הקבר
תיאורו של רבי חיים ויטאל קיים עד היום בשטח המצויין כיום, והוא על הדרך העולה לכפר קדיתא, אולם חלק מאיצטבת האבנים כוסה במבנה האבן שנבנה על גבה. [דבר תימה הוא שלא נזכרו השניים האחרים שנפטרו באותו מעמד ובאותו מקום, ושמא נלקחו ונקברו במקום אחר].