א׳ תשרי
רבי כרוספדאי התנא, המכונה 'חמיד ליבא' – חמוד הלב. [זוהר שלח, קסד, ב].
בזוהר [שלח, קסד, ב] מסופר עליו שלא היה עולה לתורה כל ימיו אלא שישי, ושם נתבאר טעם הדבר.
אמרותיו
"א"ר כרוספדאי: האי מאן דמדכר בפומיה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות עניינא דקרבנות ותקרובתא ויכוון בהו, ברית כרותה הוא דאינון מלאכיא דמדכרין חוביה לאבאשא ליה דלא יכלין למעבד ליה אלמלא טיבו" [זוהר מדרש הנעלם וירא צז, א].
"ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור. ותאני רבי כרוספדאי גדול התוספת מהאור שהיה אור שלא היה כמוהו, זה הוא אור השכל הגדול שנתהוה מאור זיו הודו, וזהו העומד מאחורי הפרגוד" [זוהר חדש בראשית ב, א].
"ויולד נח שלשה בנים: תאני רבי כרוספדאי אלו ג' הנהגות אשר באדם. הנהגת הנשמה להיות לו עזר בעבודת בוראו והיא הנקראת שם. והנהגת התאוה והיצר הרע המנהיג והמחמם את הגוף בדבר עבירות והיא הנקראת חם. והנהגת היצ"ט המנהיג את האדם בכל טוב וליפות מעשיו בתורה וביראת השם והיא הנקראת יפת, וההנהגה הזו ינהיג האדם להוליכו בדרך חיים ומי מעכב ומפסידו" [זוהר חדש נח לד, ב].
עובדות והנהגות
על מות רבי כרוספדאי ואמו מסופר: יום אחד נזדמנו החברים למקום מגוריו של רבי כרוספדאי, ואמו התקינה עבורם מנורה בעלת שבעה קנים והוציאה את ספרו של ר' כרוספדאי. כשקראו בספר ירדו חיילות מלאכים והקיפו אותם כבני אדם שמתאספים לזמר לפני החתן והכלה, והקב"ה ירד עם כל מחנותיו ועם אביו של ר' כרוספדאי בכדי לשמוע את דבריהם. ליל שבועות היה אותו הלילה, ושמח הקב"ה בדברים אלו כביום נתינתם בסיני. פעם אחרת הזדמנו שוב לאותו מקום, ושוב התקינה להם מנורה והוציאה את ספרו של בנה ובנה לא היה שם, אך הפעם נמנעו החכמים מלקרוא מפני שידעו שנפטר. אמו של ר' כרוספדאי, שלא ידעה על מות בנה, שאלה אותם מדוע אינם קוראים, והחכמים החלו לקרוא כדי שלא תגלה את דבר מות בנה ותמות טרם זמנה. אולם, האם שהיה לה סימן ע"פ הנרות שכל זמן שהיה בנה חי היו הנרות מתנענעים ומאירים בכמה גוונים, ועתה שהבחינה שהנרות כבו הבינה שמת בנה, ואמרה לחכמים שאיבדה משהו והיא הולכת לחפשו. ידעו החכמים שהבינה שמת בנה, והלכו לדרכם, ואילו היא יצאה והשביעה יונה שתלך ותודיעה אם בנה חי או מת. לעת ערב חזרה היונה והחלה מורטת כנפיה ומתחפרת בכוכים, מיד הסתלקה גם האם [תיקוני זהר קלו, א].
עולי הרגל ומקורות
מקום מנוחתו באזור עין זיתים[1]:
: מסעי הירח.
: איגרת מספרת יחסותא דצדיקיא, רבי משה חיים קאפסוטו, איגרת אחד התלמידים לר' אברהם ישמעאל חי סנגויניטי (תלמיד האוה"ח), אהבת ציון, ידי משה, שבחי ירושלים (זכרון בירושלים), ימי מוהרנ"ת, יד אהרן, קורות העתים, הקדמת פאת השולחן, מסעות החכם האבי"ר, מסע מירון, מסעות משה, ימי שמואל.
"למזרח צפת תוב"ב, בלכתך מצפת אל כפר איבנית, יש שם שני הרים גדולים מאד, ונקראת הדרך שביניהם בין ג'יבליי"ן. והנה באמצע אורך הדרך הזה שבין שני ההרים, שם לצד דרום הדרך, בראש ההר ההוא, שם קבור ר' כרוספדאי חמיד ליבא הנזכר בספר התיקונין סוף תיקון ע', ובספר הזוהר פרשת שלח לך". [רבי חיים ויטאל]
"וכן גילה [האר"י] גם כן קברו של כרוספדאי חמיד[2] סמוך לכאן [לצפת] שלא היה נודע וניכר מעולם שום ציון עליו. והוא סמוך לשפת הנהר". [עמק המלך]
"ובבואם להר הגדול שיש שם על ראש ההר מערת התנא ר' כרוספדאי, ולא היה באפשרי לילך עם החמור לשם, וקפץ [רבי נחמן מברסלב] מעל החמור והלך הוא בעצמו עם האיש עמו, והלך כמעט על ידיו ועל רגליו עד בואו למערה זו ושם נשתהא קצת וחזרו למערה אחרת". [שבחי הר"נ]
דרכי גישה
מיקום וזיהוי הקבר
בעיה קשה בזיהוי ציון התנא. רוב הנוסעים מתארים אותו כפי שהוא מצויין בשטח כיום, מול ר' יוסי סאראגוסי. אולם הראשון מבין עולי הרגל המזכירו ה"ה ר' חיים ויטאל, מתאר את מקומו באזור שונה לחלוטין. תיאורו מוביל לראש הר כנען, מימין לדרך 'בין ג'יבלין', אולי הקבר שהיה במחנה הצבאי שבראש ההר שנקרא שיח' רבי. אם נכונים דברי בעל העמק המלך הרי שגם בדור שלאחר מכן ציינו את המקום באזור שונה מהמצויין כיום. [יש לציין כי מזרחית לציון, מעל עין זייתון, מספר מערות קבורה עם כוכים, ואילו המערה המצויינת כיום לא נראית מערת קבורה].