חז"ל אומרים כי יואל הוא בנו של שמואל הנביא: "דבר ה' אשר היה אל יואל בן פתואל [יואל א, א] – זה שמואל. למה נקרא שמו פתואל? שפיתה להקב"ה בתפילתו" [במדבר רבה י, ה]. התנבא בימי מנשה, קיבל ממכה ובזמנו ניבאו גם הנביאים נחום וחבקוק. [יש מדייקים מהילקוט ריש יואל עה"פ בשמואל א' ח' כי היה בנו של שמואל הנביא].
בימיו היתה מכת ארבה שליה כתב רש"י [שמות י, יד]: 'ואחריו לא יהיה כן - ואותו שהיה בימי יואל, שנאמר כמוהו לא נהיה מן העולם, למדנו שהיה כבד משל משה כי אותו של יואל היה על ידי מינין הרבה, שהיו יחד ארבה ילק חסיל גזם, אבל של משה לא היה אלא של מין אחד, וכמוהו לא היה ולא יהיה'.
בגמרא [תענית ה, א] מסופר כי בימי יואל בן פתואל 'יצא אדר ולא ירדו גשמים, ירדה להם רביעה ראשונה באחד בניסן. אמר להם נביא לישראל: צאו וזרעו. אמרו לו: מי שיש לו קב חטים או קבים שעורין יאכלנו ויחיה, או יזרענו וימות? אמר להם: אף על פי כן, צאו וזרעו. נעשה להם נס ונתגלה להם מה שבכתלין ומה שבחורי נמלים. יצאו וזרעו שני ושלישי ורביעי, וירדה להם רביעה שניה בחמשה בניסן, הקריבו עומר בששה עשר בניסן, נמצאת תבואה הגדילה בששה חדשים גדילה באחד עשר יום, נמצא עומר הקרב מתבואה של ששה חדשים קרב מתבואה של אחד עשר יום. ועל אותו הדור הוא אומר: הזורעים בדמעה ברינה יקצורו הלוך ילך ובכה נשא משך הזרע וגו'.
אמרותיו: ספר נבואותיו הוא השני בתרי עשר. בין השאר התנבא גם על אחרית הימים: "כי הנה בימים ההמה ובעת ההיא אשר אשוב את שבות יהודה וירושלים, וקיבצתי את כל הגויים והורדתים אל עמק יהושפט ונשפטתי עמם שם על עמי ונחלתי ישראל אשר פזרו בגויים ואת ארצי חלקו" [יואל ד, א-ב]; "וידעתם כי אני ה' אלוקיכם שוכן בציון הר קדשי והיתה ירושלים קודש, וזרים לא יעברו בה עוד" [שם, יז]; "ויהודה לעולם תשב וירושלים לדור ודור" [שם, כ].
עובדות והנהגות: בימי יואל בן פתואל, בשנת בצורת, התאחרו הגשמים וירד היורה רק באחד בניסן. אמר הנביא יואל לישראל לצאת ולזרוע שדותיהם, וכך עשו, ונעשה להם נס: תבואה שבדרך כלל צומחת בשישה חודשים, צמחה באחד עשר יום. ונתקיים בהם הפסוק [תהילים קכו, ה]: "הזורעים בדמעה ברינה יקצורו" [תענית ה, א].
עולי הרגל ומקורות: מקום מנוחתו בגוש חלב:
"בלכתך מכפר גוש חלב לצד צפון, בבקעה אחת[1], אשר שם תלך שיעור ת"ק אמה, ושם בבקעה ההיא קבור יואל בן פתואל". [ר' חיים ויטאל]
"ובאנו [מפקיעין] מחוז הכפר גוש חלב, הוא העיר אחלב אשר בחלק אשר, והוא כפר גדול ורחב ידים מאד. בכל צמח טוב ואויר זך ויקר, כראוי למעדני אשר... ויורו לנו את הדרך אשר בה נלך למקום הקברים הקדושים, אף הוליכו אותנו בתוך שדה חיטים באין אורח שמה. לשמאל דרכינו ראינו את מצבת ציון הנביא יואל בן פתואל, ועליו חרותות שורות בכתב ערבי, אבל לשם לא גשנו כי הוא באמצע שדה חרושה מחדש". [מסע מירון]
"ובבקעה קרובה לכפר, מקום קבורת יואל בן פתואל". [מסעות משה]
דרכי גישה מיקום וזיהוי הקבר: המקור הראשון לציון מקום קברו הינו עדותו של ר"ח ויטאל. הלה מתאר את המקום צפונית לכפר [שהיה בראש ההר], בבקעה במרחק של 500 אמה. לכאורה אין זה מתאים למצויין כיום. יתכן לפרש את דברי ר"ח ויטאל כי צפונית לכפר – לאחר שתלך עד אחרי הכפר בפסגת ההר, ישנה בקעה לשמאלך [מערבה], שם תלך ת"ק אמה – מערבה לתוך הבקעה. אולם גם אם נכון הדבר, לא נזכר בדבריו כלל כי קברו במערה כשבמקומות אחרים מציין זאת אם כך היה הדבר, אלא בבקעה עצמה. יתירה מזאת גם במסע מירון שראה את הציון, נזכר מפורשות כי אינו קבור במערה אלא על פני השדה מצבה עם כיתוב בערבית עליה. נראה בבירור כי המקום המצויין כיום אינו המקום שנזכר אצל עולי הרגל, רק יתכן כי אזור הבקעה הינו אזור הציון. [במערה המצויינת כיום, נמצאה דלת האבן המקורית, תבליט של עץ תמר, וחריטות עתיקות בערבית].
[1] בשערי ירושלים ומבשרת ציון מתואר קבר יואל בבקעה קרובה לכפר, בטוב ירושלים נזכר גם המרחק המתואר כאן: 500 אמה.