יתרו

יתרו
 
שבעה שמות היו ליתרו חותן משה: יתרו, יתר, חובב, רעואל[1], חבר, קיני, פוטיאל [רש"י שמות יח, א]. במכילתא דר' ישמעאל [יתרו מס' דעמלק פרשה א] ובמכילתא דרשב"י [יח, א] נותנים טעם ופרשנות כל השמות הללו.
היה משלשת יועצי פרעה, וכשרצה פרעה לגזור על הזכרים, ברח: "שלושה היו באותה עצה [של הבה נתחכמה לו], בלעם ואיוב ויתרו. בלעם שיעץ, נהרג. איוב ששתק, נידון ביסורין, יתרו שברח, זכו מבני בניו שישבו בלשכת הגזית" [סוטה יא, א].
"תנא משום ר' פפייס, גנאי הוא למשה וששים ריבוא שלא אמרו ברוך עד שבא יתרו ואמר ברוך ה' [סנהדרין צד, א].
 
אמרותיו
"ויאמר יתרו: ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה, אשר הציל את העם מתחת יד מצרים. עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלוהים כי בדבר אשר זדו עליהם" [שמות יח, י-יא].
"וכן יתרו אמר למשה עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים, מכירו הייתי לשעבר ועכשיו ביותר, שנתגדל שמו בעולם, שבדבר שחשבו מצרים לאבד את ישראל בו בדבר נפרע מהם" [מכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דויהי פרשה ו].
"וישלח משה את חותנו: ר' יהושע אומר שילחו בכבוד של עולם. ר' אלעזר המודעי אומר נתן לו מתנות רבות. אמר לו הריני הולך ומגייר את בני מדינתי, שמתשובה שאמר להם הוי יודע מה אמרו לו 'אל נא תעזב אותנו'. אמרו לו אתה נתת לנו עצה טובה עצה יפה והמקום הודה לדבריך, אל נא תעזב אותנו. אמר להן כלום הנר מהנה אלא במקום חשך, מה יעשה נר בין חמה ללבנה, אתה חמה ואהרן לבנה, אלא הריני הולך ומגייר את בני מדינתי שאביאם תחת כנפי שמים" [מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק יח].
 
עובדות והנהגות
טרם התקרב יתרו לעם ישראל, היה כהן לעבודה זרה, ולא הניח עבודה זרה בעולם שלא עבדה [רש"י שמות יח, א]. כאשר שמע יתרו על כל הניסים שעשה הקדוש ברוך הוא לישראל, בא אל משה המדברה: "יתרו... שהיה יושב בכבודו של עולם ונדבו לבו לצאת אל המדבר מקום תהו, לשמוע דברי תורה" [רש"י שמות יח, ה]. שם שמע את פירוט הניסים מפי משה והעלה קרבנות: "ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים לאלוקים" [שמות יח, יב]. בראות יתרו את העם העומד לפני משה למשפט, יעץ לו למנות "אנשי חיל, יראי אלוקים, אנשי אמת, שונאי בצע" [שם, כא] שישפטו את העם כדי להקל מעליו. משה לא מצא אנשים העונים לכל הדרישות, אך בסופו של דבר מונו שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמשים ושרי עשרות: "ושפטו את העם בכל עת, את הדבר הקשה יביאון אל משה וכל הדבר הקטן ישפוטו הם" [שם, כו]. לאחר מכן חזר יתרו על מנת לגייר את בני משפחתו [רש"י שמות יח, כז].
 
עולי הרגל ומקורות
מקום מנוחתו בכפר[2] חיטין[3]:
"הלכתי לכפר חטים וראיתי בצד ההר ב' קברים, יש אומרים קבר יהושע[4] ויש אומרים קבר יתרו וקבר צפניה". [מסע דפלסטינא]
"הלכנו לכפר חטים, שם יתרו חותן משה[5], ועליו בנין נאה, עשו אותו הישמעאלים בית תפלה[6]. וראינו שם חלון המערה, שכן דרך הישמעאלים לעשות בית תפלה שלהם סמוך לצדיקים". [תוצאות ארץ ישראל]
"בין טבריה לצפת פוגשים בשבעה מקומות, והם: כפר חטים או חטין, והוא כפר עתים שבמשנה או כפר חטיא שבגמרא, ואינו חשוב זולתי על ידי שתי מצבות קברים, שאומרים שהם קברי יתרו חותן משה ויעקב איש כפר חיטיא עליהם השלום". [שבילי דירושלים]
"בכפר חיטים יתרו חותן משה רבינו וצפורה[7] לחיי עולם הבא". [אלה סימני כתבי הקברות לר' יעקב שליח רבינו יחיאל מפריז]
"בחיטין יתרו חותן משה במקום יפה, ועליו בנין מפואר. ומשם יוצא מעיין של מים ומתפללים שם הגויים". [כת"י אילן א']
"כפר חטין היא כפר חטים, שם קבורת יתרו חותן משה עליו השלום מחוץ לכפר בתוך בית תיפלה לישמעאלים ועליו ציון נאה. וסמוך לשם עין יפה ונאה וטובה, וקורין לה עין יונה. וקול הברת המים היוצאים מנקיק הסלע נשמע כאלו נשמע על מזרק נחושת. ויש במעיין ההוא דגים קטנים לרוב מאד". [כת"י מוסקבה]
"הלכתי מצפת לכפר קיני, ומצאתי בדרך חבקוק הנביא... ויש כפר סמוך לו שנקרא על שמו. ויתרו חותן משה רבינו עליו השלום גם הוא קבור בדרך ההוא". [איגרת ר' יוסף דמונטנייא]
"חטין, שם קבורת יתרו חותן משה עליו השלום, ור' יהושע בן פרחיה[8], בכנסיה של גויים[9]". [גלילות ארץ ישראל / איגרת הקודש; משה חיים קאפסוטו; זכרון בירושלים; שבחי ירושלים]
"חטין, היא כפר חיטיא. תחת ההר כיפה נאה בה קבורים יתרו חותן משה ור' יהושע בן פרחיה עליהם השלום". [איגרת מספרת יחסותא דצדיקייא]
"חטין, לדרומה הר גדול, ובתחתית ההר גנים יפים וגדולים. ליד הגנים חצר גדולה במעלה ההר, ויש לעלות כמה  מעלות כדי להגיע לחצר זו. בחצר עולים שוב במעלות לחדר אחד ובו קבור יתרו חותן משה בתוך ארון של אבן. ולפני הארון תלויה פרוכת של משי. ולפני הפרוכת תלויות שתי מנורות הדולקות יומם ולילה. לימין החדר פתח לחדר אחר, ובו מונחת אבן שיש, אמה ארכה וחצי אמה רחבה". [ידי משה]
"חטין, כפר קטן שתושביו מוסלמים. באמצעיתו בנוי בנין עתיק-יומין, ואומרים הבריות שבו קבור יתרו חותן משה". [מסעות רבי דוד דבית הלל]
"באנו לכפר חיטין, כפר נחמד למראה, ונשתטחנו על קבורת יתרו עליו השלום". [מסעי הירח]
"כפר חאטין העומד קרוב לרגלי הר תבור, ועל ראש ההר נראה עוד מבצר עתיק. הכפר ההוא מבורך מכל טוב הארץ, כרמים וזיתים ועינות מים, גם האתרוגים הטובים יגדלו שמה... עלינו קצה ההר, מקום קבר יתרו חותן משה רבינו עליו השלום. ועליו נבנה בית גדול ורחב ידים מאד, נבנה מאבני גזית בהוד והדר מאין כמוהו. נתנו שכרנו לשומר הבית לעזוב אותנו ללכת אל מקום קברו. טרם הגענו עוד אל הפתח, ציוה עלינו לחלוץ מנעלינו... ובאנו אל הבית הגדול ורם מאד, מרוצף באבני שיש. אורך הבית כשבעים אמה, ורחבו כשלושים. וקרוב לקצה הבית אשר מנגד להפתח, שם הוא קברו. גדר עצים משולבות יסובבו קברו... ועל קברו מכסה אדרת ממשי אדומה וירוקה, סרוח עד לארץ. ונרות שמן דולקים לפניו". [מסע מירון]
"כפר חיטין, בצד ההר קבר הושע... וקבר צפניה, ויש אומרים שהוא קבר יתרו... קבר יעקב איש כפר חטיא, קבר רב ענן ור' יהושע בן פרחיה". [טוב ירושלים]
 
גדולים צדיקים במיתתם
ניסים ונפלאות על קברי הצדיקים
"בחצר עולים שוב במעלות לחדר אחד ובו קבור יתרו חותן משה בתוך ארון של אבן. ולפני הארון תלויה פרוכת של משי. ולפני הפרוכת תלויות שתי מנורות הדולקות יומם ולילה. לימין החדר פתח לחדר אחר, ובו מונחת אבן שיש, אמה ארכה וחצי אמה רחבה, והאבן סדוקה. כי פעם אחת התרגז יתרו רוגז גדול וקפץ על האבן ברגלו ונסדקה האבן. ויתרו דרך על האבן כאיש הדורך בטיט, ונשאר רושם כף רגלו באבן, טפח עומקו. ואורך הרגל חצי אמה. וניכר שזו היתה רגלו השמאלית". [ידי משה]
"לא רחוק משם, מכוון נגד הפתח, בתוך הרצפה, ריצוף אבן אחד, ובתוכו שקוע מדרך כף רגל שמאל – אומרים שזה הוא מדרך כף רגל משה רבינו עליו השלום, אשר הביאה איתה צפורה אשתו בכניסתה לארץ. ואנכי בעת ראיתי, לא נתתי כל כך על לבי הדבר הזה. אבל אחר כך, בבואי העירה נודע לי כי הרב הצדיק קדוש ה' מאווריטש אשר מנוחתו כבוד בעיר הקודש צפת ת"ו, כאשר בא אל האבן, חיבק ונשק את מדרך הרגל הקדוש הזה. אף מילא אותו בדמע עיניו ורחץ אותו בדמעותיו אשר שפך כמים עליו. אז כאשר נודעתי, גם לבי נמס כמים, אחרי אשר זכיתי להיות במקום הקדוש הזה, מדרך רגל משה רבינו עליו השלום, ומדוע לא עשיתי אנוכי כן?". [מסע מירון]
 
 
מיקום וזיהוי הקבר
המקום המצויין כיום מקודש לדרוזים זה שנים. המבנה משופץ מידי פעם, אך הציון נשאר בעינו כפי שהיה בתחילה. אף טביעת כף הרגל הנ"ל הטבועה בסלע גיר מוחלק, ומקודשת על ידי הדרוזים, נראית עד היום סמוך לציון יתרו בחדר הקבורה המרכזי של המתחם.