רב חסדא הכהן [ברכות מד, א; רש"י שבת י, ב ד"ה רב חסדא], היה מגדולי אמוראי בבל.
היה מורה הוראה בעיר כפרי [עירובין סב, ב], צדיק גדול, נכבד מאד וחסיד. הוא וחבירו רב הונא כונו 'סבי דסורא' ו'חסידי דבבל' [סנהדרין יז, ב; תענית כג, ב]. כמו כן נאמר: "רבה ורב חסדא תרוייהו רבנן צדיקי", ומסופר שכאשר התפללו השנים על הגשמים, לא שבה תפילתם ריקם [מועד קטן כח, א].
היה תלמידו של רב, והחשיב את רבו עד כדי הכרזה שכל מי שיבוא ויאמר לו דבר חידוש מפי רב שעדיין לא שמע אותו, יקבל מתנה כפולה [שבת י, ב].
יחד עם אחרים תיקן את תפילת הדרך שנוהגים לאומרה עד היום [ברכות כט, ב], ור' זירא מסר משמו נוסח ברכה שאומרים הכהנים קודם שהם מברכים את הציבור [סוטה לט, א].
זכה הן לעשירות והן לאריכות ימים מופלגת. בתחילה היה עני מרוד, ואחר כך נתעשר מעשיית שיכר [פסחים קיג, א], ונפטר בגיל תשעים ושתים [מועד קטן כח, א].
אמרותיו
"אמר רב חסדא, ואיתימא מר עוקבא: כל אדם שיש בו גסות הרוח, אמר הקב"ה, אין אני והוא יכולין לדור בעולם, שנאמר [תהלים קא, ה]: מלשני בסתר רעהו אותו אצמית גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל. אל תקרי 'אותו' אלא 'איתו' לא אוכל" [סוטה ה, א].
"אמר רב חסדא: כל המנבל את פיו מעמיקין לו גיהנם, שנאמר [משלי כב, יד]: שוחה עמוקה פי זרות" [שבת לג, ב].
"אמר רב חסדא: זנותא בביתא כי קריא לשומשמא. ואמר רב חסדא: תוקפא בביתא כי קריא לשומשמא" – זנות או כעס בבית - כתולעת לשומשום [סוטה ג, ב].
עובדות והנהגות
כשהיה רב חסדא מתהלך בין הקוצים, היה מרים את שמלותיו בכדי שלא ינזקו, בטענה 'זה מעלה ארוכה וזה אינו מעלה ארוכה' – כלומר, הגוף שנפצע מן הקוצים מבריא, ואילו הבגד שניזוק מן הקוצים אינו מבריא [בבא קמא צא, ב].
מסופר שכאשר נפגשו רב חסדא ורב ששת, רעדו שפתי רב חסדא מתורותיו של רב ששת, ואילו רב ששת היה רועד בכל גופו מפלפוליו של רב חסדא [עירובין סז, א].
פעם שאלה אותו בתו אם אינו חפץ לישון קמעא. נענה לה רב חסדא ואמר: יבואו ימים שהם ארוכים וקטנים [ימים שאדם בקבר הם ארוכים לשינה, וקטנים לעסוק בתורה ובמצוות. רש"י], ובהם אישן הרבה [עירובין סה, א].
שאל רב חסדא את רב הונא: תלמיד וצריך לו רבו בתלמוד, מהו לענין השבת אבידה? אמר לו: חסדא חסדא, איני צריך לך, אתה צריך לי עד ארבעים שנה. הקפידו זה על זה ולא עלו זה אצל זה. ישב רב חסדא ארבעים תעניות משום שחלשה דעתו של רב הונא, וישד רב הונא ארבעים תעניות משום שחשדו לרב חסדא.
כשהגיעה שעתו של רב חסדא למות, נאלץ מלאך המוות להשתמש בתחבולות שיגרמו לו להפסיק ללמוד תורה, על מנת שיוכל לקחת נשמתו [מועד קטן כח, א; מכות י, א].
עולי הרגל ומקורות
מקום מנוחתו באבנית:
"אבנית, שם קבורת רב חסדא ז"ל. ועוד שם מצד אחר בתוך ההר ר' יודן הנשיא ושני בניו ז"ל". [יחוס הצדיקים (טולידאנו)]
"אבנית, שם קבורת ר' חסדא ז"ל". [איגרת יחוס האבות מאלמוני]
גדולים צדיקים במיתתם
ניסים ונפלאות על קברי הצדיקים
במדרש הנעלם [מדרש רות עמוד 65] מסופר שרבי יוסי הלך לקבר אביו רב חסדא ולן עליו. בלילה שמע מן הקבר קולות חדוה של כתות כתות מתאספים ואומרים: הבה נלך לשמחת התורה של רב חסדא, ואפילו מלאכי השרת מתאספים לשמוח עמו. אמר לו רב חסדא: בני, לך מכאן וקיים תלמודך... ועוד אמר לו: לך ואמור לו לרבי חגי שיגמור תלמודו, כי ביום פלוני יבוא לכאן... אמר רבי יוסי: בעבור צערו של אבי הלכתי ושמעתי כל זה. קרא רבי נתן על רב חסדא את הפסוק [משלי ג, כד]: ושכבת וערבה שנתך.
מיקום וזיהוי הקבר
מעולי הרגל לא נשמע היכן מקום קבורתו המדוייק. אולם סביר להניח שהמקום הוא באחת המערות שלמזרח ההר, שכן רק שם נמצאו מערות קבורה, מלבד מערת אביי ורבא, אולם אין הדבר הכרח שכן יתכן כי ישנה מערה נוספת שנסתמה וכוסתה עם השנים. אולם מדברי יחוס הצדיקים שציין את ר"י הנשיא בצד אחר מרב חסדא, נראה כי אין קברו במזרח ההר.