מגדולי האמוראים בבבל, שמו מופיע רבות בתלמוד בבלי.
רב פפא נתברך בעשירות [בבא מציעא מו, א], ומאתיים מתלמידיו אכלו על שולחנו [כתובות קו, א].
היה תלמידו של רבא [בבא בתרא כב, ב], וקיבל גם מאביי [ברכות כ, א].
הגיע להוראה בחיי רבא - רבו [בבא בתרא קל, ב], ולאחר פטירתו של רבא ניהל ישיבה בנרש הסמוכה לסורא.
היה חברו של רב הונא בריה דרב יהושע, שקיבל אף הוא מאביי ומרבא, ושימש ראש לבני כלה בישיבתו של רב פפא בנרש [ברכות נז, א].
אמרותיו
רב פפא היה בקי באמרות עממיות שנושאות בתוכן מסרים חשובים: "אמר ליה רב פפא לאביי... אמרי אינשי: איתתך גוצא גחין ותלחוש לה" – אם אשתך גוצה, גחון ולחש לה - כלומר, גם אם אינה חשובה או חכמה כמותך, למרות זאת הקשב לעצותיה בענייני עולם הזה [בבא מציעא נט, א].
"אמר רב פפא, היינו דאמרי אינשי: כמשלם שערי מכדא נקיש ואתי תגרא בביתא" – כלומר, כאשר כלות השעורים מהכד, נוקשת המריבה ובאה בשערי הבית [שם].
"אמר רב פפא, היינו דאמרי אינשי: קמי דשתי חמרא, חמרא. קמי רפוקא גרידיא, דובלא" – לפני שותי יין, הבא יין. לפני עובד אדמה הבא ירק. כלומר, יש להביא לפני כל אדם את מה שהוא רגיל בו [סוטה י, א].
"אמר רב פפא: אי בטלי יהירי [=גאוותנים] - בטלי אמגושי [=נוגשים], אי בטלי דייני [=חטאים] - בטלי גזירפטי [=גזירות רעות]" [סנהדרין צח, א].
"רב פפא אמר: אבב חנואתא נפישי אחי ומרחמי, אבב בזיוני - לא אחי ולא מרחמי" [=כשטוב לאדם כולם מחפשים את קרבתו, אבל כשהאדם נופל, כולם מתרחקים ממנו] [שבת לב, א].
עובדות והנהגות
רב הונא בר מנוח, רב שמואל בר אידי ורב חייא מווסתניא היו רגילים לשמוע דברי תורה מרבא. כשנפטר, החלו לשמוע מרב פפא, ובכל פעם שהיה אומר דבר שלא היה מסתבר בעיניהם היה האחד מרמז לשני. חלשה דעתו של רב פפא, ושמע בחלומו שהיו מקריאים פסוק מזכריה [יא, ח]: "ואכחד את שלשת הרעים". למחרת, כאשר נפרדו ממנו כדרכם, אמר להם: 'ילכו הרבנים בשלום', בכדי שלא ינזקו [תענית ט, א-ב].
פעם מכר אדם אחד קרקע לרב פפא, מפני שהיה זקוק למעות בכדי לקנות בהן שור. לבסוף, לא היה האדם צריך את אותן המעות, ורב פפא נהג לפנים משורת הדין והחזיר לו את הקרקע [כתובות צז, א].
רב פפא כיבד מאוד תלמידי חכמים כפי שניתן ללמוד מכמה מהנהגותיו:
מימיו לא נידה תלמיד חכם [מועד קטן יז, א].
פעם זלזל בתלמיד חכם, וגזר על עצמו תענית [סנהדרין ק, א].
כאשר הגיע לעיר היה מחפש בה תלמידי חכמים והולך לקבל את פניהם [נדה לג, ב].
רב פפא גזר תענית גשמים. חלש ליבו וגמע קערה של דייסא. התפלל ולא ירדו גשמים. אמר לו רב נחמן בר אשפזתי: אם יגמע מר קערה אחרת של דייסא – ירדו גשמים. נתבייש, וחלשה דעתו, וירדו גשמים.
עולי הרגל ומקורות
מקום מנוחתו בבניאס[1]
דרכי גישה מיקום וזיהוי הקבר
ראה ערך רב אשי.
[1] קיימות גירסאות נוספות שלפיהן נטמן באבנית או בבבל, [וכן במסעי היר"ח כתב שהוא ובניו קבורים במערה שאצל כיסא של אליהו ליד מירון], ולפי שישנם כמה אמוראים בשם רב פפא יתכן כי המסורות השונות עוסקות באנשים שונים. כמו כן יתכן כי המסורת הממקמת אותו באבנית היא טעות שמקורה במסורת על קברי בניו שם. דבר זה גם מסתבר מפני שזוהי מסורת מאוחרת שאין לה סימוכין במסעות המוקדמים.
אבנית:
"הדרך הר נבעט לפניו, ושם רב פפא ועשר בניו. ובראש ההר עיר וצדיק הופיע, מדרשו ומנוחתו של רבי יאודה נשיאה. ולצד ההר שעד פה תבא, מערת אביי וחברו רבא ומערת כהני חשמונאי משרתך". [יד אהרן]
"רחוק משם [מבניהו בן יהוידע] לערך רבע שעה נמצא הר גדול המתפשט מדרום לצפון, ובמערב ההר נמצאת מערה אחת, ושם קבורים רב פפא ועשרה בניו הנזכר בתלמוד פעמים רבות, הנאמרים אחר סיום כל מסכתא. ובמערה נמצא אחד עשר כוכין, וכל אחד מהם נקבר בכוך אחד. ומעבר להר לצד מזרח, נמצא מערה גדולה המתפשטת במחילות הארץ עד ככר הירדן. ובמערה זו קבורים אביי ורבא". [גבעת שאול]
"אחר השר צבא [בניהו בן יהוידע] היינו על קבר אבא שאול, וציוני אביי ורבא ורב דימי, ואחר כך על קברי רב פפא ועשרה בניו". [ימי שמואל]
בבל:
"משם [מקבר חנניה מישאל ועזריה] עד עיר ציונה [אל קוצינאת] קבר רב פפא ורב הונא ורב יוסף סיני ורב יוסף בר חמא". [גלילות ארץ ישראל / איגרת הקודש כת"י ב']
בני רב פפא: - קבורים בסמוך לאביהם
בסיום מסכת נהוג להזכיר את שמותיהם של עשרה מבני רב פפא: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שתהא תורתך אומנותינו בעולם הזה, ותהא עמנו לעולם הבא. חנינא בר פפא, רמי בר פפא, נחמן בר פפא, אחאי בר פפא, אבא מרי בר פפא, רפרם בר פפא, רכיש בר פפא, סורחב בר פפא, אדא בר פפא, דרו בר פפא[1]".
בספר הכריתות לר"ש מקינון (דורות האמוראים שער ב') כתב כי הם נהרגו על קידוש ה'. בספר יוחסין כתב שנהרגו ביום שמת רבא.
בסדר הדורות מביא שהיו לו י"א בנים [י' הנ"ל ור' אבא], ומתו כולם בחייו, ושמותיהם מועילים לשכחה. אולם בספר האשכול [ס"ת סי' י"ד] כתב בשם רב האי דאלו עשרה הנאמרים בסיום מסכת אינם מרב פפא אחד, אלא היו בזמנים שונים.
אמרותיהם
"אמר ר' חנינא בר פפא אין הרשע נופל עד שתמלא סאתו" [מדרש תהלים מזמור י].
"אמר ר' חנינא בר פפא אברהם בירר לו את המלכיות, אמר מוטב שישתעבדו בני במלכיות, ואל ישתעבדו בגיהנם" [מדרש תהלים מזמור נב].
"אמר ר' פנחס הכהן בשם ר' אבא בר פפא על ידי שאין לך מן החדש, אתה מבזה על דיבור קונך, שנאמר תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק בגאוה ובוז, שאתה מתגאה שאין לך עוונות של שנה זו" [מדרש תהלים מזמור לב].
"דאמר רבי אבא בר פפא: לא נענש יהושע אלא בשביל שביטל את ישראל לילה אחת מפריה ורביה... אמר לו [שר צבא ה']: אמש ביטלתם תמיד של בין הערבים, ועכשיו ביטלתם תלמוד תורה. [א"ל יהושע] על איזה מהן באת? - אמר לו: עתה באתי" [עירובין סג, ב].
"ההוא חביתא דאיפקעה לאורכה, אידרי ההוא עובד כוכבים חבקה, שרייה רפרם בר פפא ואי תימא רב הונא בריה דרב יהושע לזבוני לעובדי כוכבים. וה"מ דפקעה לאורכה, אבל לפותייה - אפילו בשתיה שרי, מ"ט? מעשה לבינה קעביד" [עבודה זרה ס, ב].
"דיני ממונות דנין ביום וכו'. מנהני מילי? אמר רבי חייא בר פפא דאמר קרא ושפטו את העם בכל עת" [סנהדרין לד, ב].
"ואם יש עדים שיצתה בהינומא וכו'. מאי הינומא? סורחב בר פפא משמיה דזעירי אמר: תנורא דאסא [=כמין חופה של הדס עגולה]" [כתובות יז, ב ורש"י שם].
"דיני נפשות מתחילין מן הצד. מנא הני מילי? אמר רבי אחא בר פפא: אמר קרא לא תענה על רב - לא תענה על רב" [סנהדרין לו, א].
"רב יהודה ורב שמואל בר רב יהודה הוו קיימי אגודא דנהר פרת אמברא דחצדד, והוה קאי רמי בר פפא מהך גיסא, רמא להו קלא, מהו למיעבר למיתי לגבייכו למשאל שמעתא [ביום הכיפורים]? אמר ליה רב יהודה: רב ושמואל דאמרי תרוייהו: עובר, ובלבד שלא יוציא ידו מתחת חפת חלוקו" [יומא עז, ב].
"מנין למילה בעובד כוכבים שפסולה? דרו בר פפא משמיה דרב אמר: ואתה את בריתי תשמור" [מנחות מב, א].
"אמר לו שואל שלח, ושלחה ומתה - חייב, וכן בשעה שמחזירה. אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא: לא שנו אלא שהחזירה בתוך ימי שאילתה, אבל לאחר ימי שאילתה – פטור" [בבא מציעא פ, ב].
"האי בוקא דאטמא דשף מדוכתיה - טרפה; ואמר רכיש בר פפא משמיה דרב: לקתה בכוליא אחת – טרפה" [חולין מב, ב].
[1] הרבה פירושים להזכרת שמותיהם, וכולם למעלתם התכוונו. ראה אחי מהר"ל מפראג בספר החיים ספר זכויות ח"א פ"ג ובים של שלמה ב"ק פ"ד מש"כ בשם הרמ"א.