מגדולי אמוראי בבל, חתנו של רב חסדא [יוחסין]. היה עשיר גדול, ומדרשו ומקומו היו במחוזא – מקום של עשירים [יוחסין], שם מלך אחר אביי י"ד שנה.
נודע כחריף יותר מחבירו ובר הפלוגתא שלו אביי, ותלמידו רב אדא בר אבא אמר לתלמידי אביי: עד שאתם מגרמים עצמות אצל אביי, בואו אכלו בשר שמן אצל רבא [בבא בתרא כב, ב]. אכן, בכל מקום שנחלקו השנים הלכה כמותו, ורק בששה דברים [שסימנם: יע"ל קג"ם] הלכה כאביי [קידושין נב, א]. את התפילה "אלוקי עד שלא נוצרתי" הנאמרת בתפילת העמידה של יום הכיפורים, נהג רבא לומר בסיום התפילה [ברכות יז, א].
היה חכם ועשיר: "אמר רבא: שלושה דברים ביקשתי, שנים נתנו לי ואחד לא. חכמתו של רב הונא ועושרו של רב חסדא – נתנו לי, ענוותנותו של רבה בר רב הונא לא נתנו לי" [מועד קטן כח, א].
אמרותיו
דרש רבא: "המלבין את פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא" [בבא מציעא נט, א].
"אמר רבא: בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו: נשאת ונתת באמונה? קבעת עתים לתורה?... ציפית לישועה?" [שבת לא, א].
אהבתו של רבא לתורה וללומדיה, והחשיבות שייחס להם, באים לידי ביטוי בכמה מאמרותיו: "אמר רבא, ואיתימא רב חסדא, אם רואה אדם שיסורין באין עליו, יפשפש במעשיו... פשפש ולא מצא, יתלה בביטול תורה" [ברכות ה, א].
"אמר רבא: כל העוסק בתורה, אינו צריך לא עולה ולא חטאת ולא מנחה ולא אשם" [מנחות קי, א].
אמר רבא: כמה טפשים רוב בני האדם שקמים מפני ספר תורה ולא קמים מפני תלמיד חכם [מכות כב, ב].
רבא היה רגיל לומר: "תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים. שלא יהא אדם קורא ושונה ובועט באביו ובאמו וברבו ובמי שהוא גדול ממנו בחכמה ובמנין, שנאמר [תהלים קיא, י]: ראשית חכמה יראת ה', שכל טוב לכל עושיהם. לעושים לא נאמר אלא לעושיהם - לעושים לשמה ולא לעושים שלא לשמה. וכל העושה שלא לשמה נוח לו שלא נברא" [ברכות יז, א].
"דרשו חז"ל: היה כאסקופא התחתונה [= מפתן]. מה הבית הזה אם אין לו אסקופא נראה כחורבה, אף אתה צריך שתהיה בך ענוה. ואפילו אם מושלם אתה בכל המידות, אם אין בך ענוה - אתה חסר". על כך הוסיף רבא: "כשם שהאסקופה זו היא מכוונת דלתות לנעול ולפתוח, כך הענוה היא סייג לחכמה" [כלה רבתי ג, ג].
עובדות והנהגות
על גדולתו אנו למדים מהמאמר: "כשמת ר' עקיבא נולד רבי, כשמת רבי נולד רב יהודה, כשמת רב יהודה נולד רבא. כשמת רבא נולד רב אשי. ללמדך שאין צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק כמותו, שנאמר: וזרח השמש ובא השמש" [קידושין עב, ב].
פעם הגיע עני אחד אל רבא, ורבא שאלו במה אתה סועד? אמר לו העני: בתרנגולת פטומה ויין ישן. אמר לו רבא: אין אתה חושש לדוחק הציבור? נענה לו העני ואמר: וכי משלך אני אוכל? משל הקדוש ברוך הוא אני אוכל, כמו שכתוב [תהלים קמה]: 'עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו'. בעתם לא נאמר אלא בעתו - מלמד שלכל אחד ואחד נותן הקדוש ברוך הוא פרנסתו בעתו. בתוך כך באה אחותו של רבא שלא ראתה אותו שלוש עשרה שנה והביאה עמה תרנגולת פטומה ויין ישן, אמר רבא: נעניתי לך, קום אכול [כתובות סז, ב].
מעשה במין אחד שראהו לרבא מעיין בתלמודו, וישבה אצבעו תחת רגלו והיה ממעכה שלא מדעתו והיו אצבעותיו מבצבצות דם. אמר לו: עם פוחז שהקדמתם פיכם לאזניכם [=נעשה ונשמע], עדיין בפחזותכם אתם עומדין! בתחילה היה לכם לשמוע – אם אתה יכולין לעמוד בה, תקבלוה, ואם לאו – לא תקבלוה. אמר לו: אנו שהלכנו בתמימות – כתוב בנו "תומת ישרים תנחם", אתם בני אדם שבאין בעלילה – כתוב "וסלף בוגדים ישדם" [שבת פח, א].
מעשה באדם אחד שנתחייב מלקות בבית דינו של רבא משום שבעל נכרית. הלקהו רבא ומת. נשמע הדבר אצל שבור המלך, ביקש להצר לרבא. אמרה לו איפרא הורמיז אמו של שבור המלך לבנה: לא יהא לך עסק דברים עם היהודים, שכל מה שהן מבקשין מריבונם – נותן להם. אמר לה: כגון מה? אמרה לו: מתפללים והמטר יורד. אמר לה: אין זה אלא לפי שהגיע זמנו של מטר הוא, אלא יתפללו עכשיו בתקופת תמוז וירד מטר! שלחה לו לרבא: כוון דעתך ובקש רחמים שירד מטר. התפלל ולא ירדו גשמים. אמר לפניו: ריבונו של עולם! "אלהים באזנינו שמענו אבותינו סיפרו לנו פועל פעלת בימיהם בימי קדם" – ואנו בעינינו לא ראינו! בא מטר עד ששפכו מרזבים של ציפורי לחדקל. בא אביו ונתראה לו בחלום ואמר לו: אפשר יש מי שמטריח על המקום כל כך? אמר לו: שנה מקומך. שינה מקומו. למחר מצא מיטתו רשומה בסכינים.
עולי הרגל ומקורות
מקום מנוחתו במערה עם אביי באבנית[14]: ר' חיים ויטאל, אהבת ציון, חיבת ירושלים, יד אהרן, שערי ירושלים (מבשרת ציון), מסע מירון, גבעת שאול, מסעות משה, ימי שמואל, טוב ירושלים[15].
"אבנית, בני אביי וי' בני רב פפא, ורבא ורב דימי מנהרדעא". [הזיארה בכפר פקיעין - ר' חיים אבן עטר]