א׳ תשרי
החברותא הקדושה - רבי אמי ורבי אסי, הנזכרים תמיד בצוותא בתלמוד, התגוררו בטבריה, וכיהנו כראשי ישיבה שם.
היו מחשובי האמוראים בתקופתם. חשיבותם ניכרת מתוך הכינויים שכינו אותם: 'דייני דארץ ישראל רבי אמי ורבי אסי' [סנהדרין יז, ב]; 'כהני חשיבי דארעא ישראל' [מגילה כב, א].
כשהוסמכו רבי אמי ורבי אסי, שוררו חבריהם בפניהם שיר שמשמעותו – כאלה ראויים לסמיכה [כתובות יז, א].
למרות שהיו שלושה עשר בתי כנסת בטבריה, העדיפו השנים להתפלל בין עמודי התמך[1] (מתחתיו) של בית המדרש שם גם נהגו ללמוד [ברכות ח, א ורש"י שם ד"ה ביני]. מפעם לפעם היו הרבנים טופחים על צירי ומשקופי הדלת ומזמינים את מי שיש לו דין תורה לבוא לפניהם לדין[2].
חוקרי הדורות נחלקו אם היו שני זוגות בשם ר' אמי ור' אסי, האחד רב אמי ורב אסי והאחר רבי אמי ורבי אסי, האחד תלמידי רב, והאחר תלמיד ר' יוחנן, אולם נראה כי רוב הדעות סוברות שהיה רק זוג אחד, ונשתנה שמם מ'רב' ל'רבי' לאחר שבאו לא"י.
עובדות והנהגות
פעם שלח ר' יהודה נשיאה את ר' אמי, ר' אסי ור' חייא בר אבא להשגיח על מצב היהדות בעיירות בארץ ישראל, ולמנות מלמדי תינוקות ומלמדי משניות, במקום שאין בהם מלמדים. הגמרא מספרת כי כאשר הגיעו לעיירה אחת ולא מצאו בה מלמדים, ביקשו להביא לפניהם את שומרי העיר. הביאו לפניהם את השומרים. אמרו להם לאנשי המקום: וכי אלו שומרים? השומרים האמיתיים הם מלמדי מקרא ומשנה [ירושלמי חגיגה א, ז].
"רבי אמי ורבי אסי מכתפי ועיילי, מכתפי ונפקי [בערב שבת, היו יוצאים ונכנסים להביא כלים, בגדים ומאכלים, כאדם שמקבל את רבו בביתו, ומראה לו שהוא טורח ומרבה בשבילו. רש"י], אמרי: אילו איקלע לן רבי יוחנן, מי לא מכתפינן קמיה?" [שבת קיט, א][3].
רבי אמי ורבי אסי נהגו לעשות עירוב חצרות עבור כל בני טבריה, כדי שלא יכשלו בהעברה מרשות לרשות [ביצה טז, ב].
אמרותיהם
"אנן קבלה גמירינן: קבלה דבית הכסא, צניעותא ושתיקותא. קבלה דיסורי, שתיקותא ומבעי רחמי" [ברכות סב, א].
רבי אמי
שם אביו היה נתן [גיטין מד, א].
היה תלמידו של האמורא ר' יוחנן [חולין קיא, ב] ועוד.
תלמידיו היו רבי זירא [חולין פו, ב], ורב חסדא שכינה אותו 'גברא רבה' [יבמות כא, ב].
על חשיבותו ניתן ללמוד מהמסופר בירושלמי [תרומות ח, ד] שכאשר נפל רבי אמי לידי גזלנים, פעל ריש לקיש במסירות נפש להצילו מידיהם, והיה מוכן ליהרג למענו.
הוא מעיד על עצמו: "מני אמי בר נתן תורה יוצאה לכל ישראל" [גיטין מד, א].
אמרותיו
"אמר רב אמי: אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עוון. אין מיתה בלא חטא - דכתיב [יחזקאל יח, ד]: 'הנפש החוטאת היא תמות, בן לא ישא בעוון האב ואב לא ישא בעוון הבן, צדקת הצדיק עליו תהיה ורשעת הרשע עליו תהיה וגו'. אין יסורין בלא עוון - דכתיב [תהלים פט, לג]: 'ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עוונם'" [שבת נה, א].
"אמר רב יקים: ג' חצופים הם. חצוף בחיה – כלב, בעוף – תרנגול, ובאומות – ישראל. אמר ר' יצחק בר רדיפא בשם ר' אמי אתה סבור שהוא לגנאי, ואינו אלא לשבחן: או יהודי או צלוב" [שמות רבה מב, ט].
רבי אסי
היה תלמידו של האמורא ר' יוחנן [פסחים קו, א] ולמד גם אצל רב הונא [מועד קטן כה, א].
היה חבירו של רבי אלעזר בן פדת, שכינה אותו 'מופת הדור' [חולין קג, ב].
ר' אסי לא כיהן כרב, ובסוף ימיו הצטער על כך: "מעשה ברבי אסי כשהיה מסתלק מן העולם, נכנס בן אחותו אצלו, מצאו בוכה. אמר לו: רבי מפני מה אתה בוכה? יש תורה שלא למדת ולימדת? הרי תלמידיך יושבים לפניך? יש גמילות חסדים שלא עשית? ועל כל מידות שהיו בך, היית מתרחק מן הדינין ולא נתת רשות על עצמך להתמנות על צרכי ציבור. אמר לו: בני, עליה אני בוכה. שמא אתן דין וחשבון על שהייתי יכול לעשות דיניהם של ישראל" [מדרש תנחומא משפטים ב].
אמרותיו
"מפני מה מתחילין לתינוקות בתורת כהנים ואין מתחילין בבראשית? אלא שהתינוקות טהורין והקרבנות טהורין, יבואו טהורין ויתעסקו בטהורים" [ויקרא רבה ז, ג].
בענייני פרנסה התבטא: "קשה היא הפרנסה כפליים כלידה. בלידה כתיב [בראשית ג, טז]: 'בעצב תלדי בנים', ובפרנסה כתיב [שם, יז]: 'בעצבון תאכלנה'" [בראשית רבה כ, ט].
וכן: "מאי דכתיב [תהלים קיב, ה]: 'טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט'? - לעולם יאכל אדם וישתה פחות ממה שיש לו, וילבש ויתכסה במה שיש לו, ויכבד אשתו ובניו יותר ממה שיש לו, שהן תלויין בו והוא תלוי במי שאמר והיה העולם" [חולין פד, ב].
עובדות והנהגות
"שילא בר אבינא עבד עובדא כוותיה דרב, כי קא נח נפשיה דרב אמר ליה לרב אסי: זיל צנעיה, ואי לא ציית - גרייה. הוא סבר גדייה אמר ליה. בתר דנח נפשיה דרב אמר ליה: הדר בך! דהדר ביה רב. אמר ליה: אם איתא דהדר ביה - לדידי הוה אמר לי. לא ציית - גדייה. אמר ליה: ולא מסתפי מר מדליקתא? אמר ליה: אנא איסי בן יהודה, דהוא איסי בן גור אריה, דהוא איסי בן גמליאל, דהוא איסי בן מהללאל - אסיתא דנחשא דלא שליט ביה רקבא. אמר ליה: ואנא שילא בר אבינא - בוכנא דפרזלא דמתבר אסיתא דנחשא. חלש רב אסי, עיילוה בחמימי אפקוה מקרירי, עיילוה בקרירי אפקוה מחמימי, נח נפשיה דרב אסי. אזל שילא אמר לדביתהו: צבית לי זוודתא, דלא ליזיל ולימא ליה לרב מילי עילואי. צביתה ליה זוודתא, נח נפשיה דשילא. חזו דפרחא אסא מהאי פוריא להאי פוריא, אמרי: ש"מ, עבדו רבנן פיוסא" [נדה לו, ב - לז, א].
כשנפטר רב אסי נעקרו כל האילנות [מועד קטן כה, ב], נפל המגדל של טבריה, ונעקרה עבודה זרה שהיתה בו [ירושלמי עבודה זרה ג, א].
עולי הרגל ומקורות
מקום מנוחתם בטבריה[4]:
איגרת מספרת יחסותא דצדיקייא, ימי מוהרנ"ת, מסע משה ויהודית מונטיפיורי, מסעי הירח, מסע מירון גבעת שאול.
יחוס הצדיקים, משה חיים קאפסוטו.
"מים בתוכה והם חמין כחמי גדר, מאיר סבבה סביב הים לכנרת. ר' עקיבה עלי ההר, וחייא ואת בניו מקום כהנה חדר בחוברת. אמי ואסי ובר נפח[5] ומשה בנו מימון בחיים תהי נפשם מצוררת, כולם ישינים בטיבריה". [קברי אבות]
"בטיבריה, היא רקת, שם מערה. במערה רבן יוחנן [בן זכאי] ותלמידיו, ור' מאיר ור' חייא ובניו ר' יהודה ור' יחזקיה, ור' אמי ור' אסי מטבריה תושבחתא, ורבינו משה בר' מיימון אבינו, ואברהם בנו[6] ור' דוד הנגיד. ור' ירמיה הנקבר מעומד קרוב לחמי טיבריה, ור' עקיבה וכ"ד אלפי תלמידיו". [כת"י אילן א']
"ובהר אחד סמוך לטבריה ר' עקיבא ותלמידיו, ור' חייא ובניו, ורב כהנא, ור' אמי ור' אסי, ור' יצחק נפחא, והרב המאמין, הוא הרמב"ם ז"ל, ורב צמח גאון". [איגרת ר' שלמה בן ר' שמעון דוראן]
"טבריה... ולצד דרום על דרך חמי טבריה שם קבור רבי מאיר[7], תלמידו של אלישע – אחר. ובסמוך, בשיפוע ההר, מערה ובה כוכין[8], והיא קבורת ר' אמי ור' אסי[9]". [גלילות ארץ ישראל / איגרת הקודש; שבחי ירושלים; זכרון בירושלים]
"ולא הרחק משם [מהרמב"ם ואביו] בית מדרש בו קבורים ר' אמי ור' אסי ורב זירא ורבי יוחנן בן זכאי ורב המנונא סבא ועוד עשרה גאונים". [ידי משה]
"טבריא... ברחוק חצי שעה קרוב לחמי טבריא יש גל אבנים, ושם קבר ר' ירמיה האמורא. וקרוב אליו חצר מוקף שלוש קירות ורצפת אבנים, ובתוכו ציון, ושם קבר ר' מאיר בעל הנס התנא... ואצלו קבר ר' אמי ור' אשי[10], ואין עליהם שום סימן[11]. גם קבר ר' זירא הנזכר במגילה". [שערי ירושלים; מבשרת ציון]
"ואצלו [אצל ר' יוחנן בן זכאי] קברי ר' אמי ור' אסי, ועליהם מונחים שני עמודי אבן גדולים, אשר כמעט נטבעו בארץ, ורק פניהם יראו עוד, האחד מונח מצפון לדרום, והשני ממזרח למערב". [לונץ]
"קרוב לחמי טבריא יש גל אבנים ושם קבור ר' ירמיה האמורא, וקרוב אליו איזה מניטין [= דקות] ספון רבי מאיר בעל הנס, ועליו בית מדרש בתכלית היופי... ואומרים שאצלו נקבר סומכוס[12]. ורב אמי ורב אסי נקברים גם כן שמה, ואין עליהם שום ציון וסימן. גם קבור שם ר' זירא". [תפארת ירושלים]
מיקום וזיהוי הקבר
כנזכר לעיל, רוב עולי הרגל המוקדמים מתארים את קברם של רבי אמי ורבי אסי באזור רבי מאיר – ליד חמי טבריה בשיפוע ההר [אחד המסעות מזכיר את קברם בסמוך לר' מאיר, כנראה הכוונה למקום בו מצויינים כיום סומכוס ור"א בר"ש/ר' נתן, אך אין זו כוונת ר"ח ויטאל]. כוונתם למערת כוכין המיוחסת כיום בטעות לרב כהנא, מאחורי המלון, מערבית לרבי ירמיה. אמנם מי מהם הזכיר מערה עם 2 כוכין, אך לפי עדות רוב עולי הרגל כוונתם להנ"ל[13]. קברו של רב כהנא עצמו נזכר אכן ליד הרמב"ם כנ"ל. מאוחר יותר החליפו את רב כהנא עם רבי אמי ור"א, ואף קבעו את מקומם של ר"א ור"א מימין לרבן יוב"ז ולא בחצר בפני עצמה, היכן שבאמת קבור רב כהנא. [סברא רחוקה היא שיש מערה נוספת בין ר"ע לר"מ שיש בה 2 כוכין, שם קבורים ר"א ור"א, ורב כהנא הראשון קבור בחצר הרמב"ם, בעוד שבמערה זו של 6 הכוכין קבור רב כהנא השני]. יש לציין כי ר"ח ויטאל כותב כי באזור ר"מ ור' ירמיה קבורים עוד ג' צדיקים הנזכרים בספר הייחוס, ובספר יחוס הצדיקים מופיע כי הם רב הונא ראש הגולה, רבי נהוראי, רבי ינאי ורבי אסי. רבי ינאי הוא ט"ס שכן הוא קבור בעכברה כנזכר ביחוס הצדיקים, וכן בסדר הלימוד המובא אחר הרשימה מופיע במקום ר' ינאי רבי אמי. לפיכך השלשה הנוספים (מלבד רב הונא ראש הגולה הנזכר אצל ר"ח ויטאל במערה בפנ"ע ולא בדרום טבריה [וכן ביחוס הצדיקים בהערה בעלמא על ר' יהודה בן תימא, אא"כ דבריו על רב הונא בבלאה]), הינם רבי נהוראי ורבי אמי ורבי אסי. א"כ ברור שרבי אמי ורבי אסי קבורים כאן ולא ליד הרמב"ם. [בספר חיבת ירושלים באות ט' כתב כי ג' הללו הם אולי רב כהנא ור' אמי ור' אסי].