א׳ תשרי תתקכ״ו
7 בספטמבר 2165
רבי חייא, תנא-אמורא היה, בסוף תקופת התנאים ותחילת האמוראים [רש"י נידה כו, א ד"ה אמר אביי].
"רבי חייא רבה, הוא ר' חייא הגדול, הוא ר' חייא ברבי, רוצה לומר גדול בדורו" [ספר יוחסין].
נולד בבבל, במקום הנקרא כפרי [סנהדרין ה, א], ועלה לארץ ישראל יחד עם בניו[1] התאומים[2] יהודה וחזקיה שילדה לו אשתו יהודית [סוכה כ, א; יבמות סה, ב]. כמו כן ילדה לו אחיות תאומות - פזי וטוי [יבמות סה, ב ורש"י שם].
ר' חייא סידר את הברייתות, ור' אושעיא תלמידו לימדן. ברייתות אלו נחשבות למדוייקות מאד, עד שאמר ר' זירא, שכל ברייתא שלא נלמדה אצל רבי חייא ורבי אושעיא משובשת היא [חולין קמא, א-ב].
היה תלמידו של רבי יהודה הנשיא - רבינו הקדוש [שם], שכינה אותו: 'אדם גדול, אדם קדוש' [בראשית רבה לג, ג].
מהסיפורים על השניים אנו מוצאים הערכה רבה שרחשו אחד לשני. קיימת מחלוקת בשאלה האם רבי יהודה הנשיא הוא שנפטר קודם, או רבי חייא, אך לכל הדעות אמר אחד מהם על השני: 'אני ראיתי את קברו והורדתי עליו דמעות', וכן שביום שמת בטלה קדושה, וכן שמצא אחד מהם את השני בוכה בשעת חוליו, וכששאלו לסיבת בכיו ענה לו חבירו: על התורה והמצוות אני בוכה – כלומר, על כך שכשאמות לא אזכה לקיימם עוד [כתובות קג, ב].
אמרותיו
לאחר תפילתו היה רבי חייא אומר: "יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתהא תורתך אומנותנו, ואל ידוה לבנו ואל יחשכו עינינו" [ברכות טז, ב].
"תני ר' חייא: אין אשה אלא ליופי, אין אשה אלא לבנים" [כתובות נט, ב].
"תני ר' חייא: אין אשה אלא לתכשיטי אשה" [כתובות נט, ב].
"תני ר' חייא: הרוצה שיעדן את אשתו - ילבישנה כלי פשתן, הרוצה שילבין את בתו - יאכילנה אפרוחים וישקנה חלב סמוך לפירקה" [כתובות נט, ב].
פעם, כשהלכו רבי חייא ורבי שמעון בן חלפתא בבקעת ארבל, וראו איילת השחר שבקע אורה, אמר רבי חייא לר' שמעון בן חלפתא: "כך היא גאולתן של ישראל. בתחילה קימעא קימעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת" [ירושלמי ברכות א, א].
עובדות והנהגות
על גדולתם של רבי חייא ובניו אמר ריש לקיש: "הריני כפרת רבי חייא ובניו. שבתחילה כשנשתכחה תורה מישראל, עלה עזרא מבבל ויסדה. חזרה ונשתכחה, עלה הלל הבבלי ויסדה. חזרה ונשתכחה, עלו רבי חייא ובניו ויסדוה" [סוכה כ, א].
וכן: "אמר רבי: כמה גדולים מעשי חייא" – מה עשה רבי חייא? זרע פשתן ועשה ממנו מצודות לצוד צביים. את הבשר האכיל ליתומים, ומן העורות הכין מגילות. על גביהן כתב חמשה חומשי תורה והלך בכפרים ולימד חמשה חומשים לחמשה תינוקות וששה סדרי משנה לששה תינוקות, לכל תינוק ספר אחד. ואמר להם: עד שאשוב אליכם, למדו זה את זה [כתובות קג, ב].
אליהו הנביא השווה את ר' חייא ובניו לאברהם יצחק ויעקב. כמו כן נאמר שר' חייא ובניו שקולים כאבות, ותפילתם נשמעת כתפילת האבות[3] [בבא מציעא פה, ב].
פעם הריח רבי יהודה הנשיא ריח שום באמצע דרשתו, והכריז: מי שאכל שום יצא! רבי חייא, שרצה למנוע את בושתו של אוכל השום, קם ויצא מבית המדרש. כשראו השומעים שרבי חייא יוצא, קמו ויצאו אף הם [סנהדרין יא, א ורש"י שם].
אשתו של רבי חייא היתה מצערת אותו רבות, ובכל זאת, כשהיה נתקל במשהו שעשוי לשמח אותה, היה עוטף אותו בסודר ומביא לה. שאל אותו רב: והרי מצערת היא את מר? ענה לו רבי חייא: דיינו שמגדלות בנינו, ומצילות אותנו מן החטא [יבמות סג, א-ב].
כאשר הגיעה שעתו להסתלק מן העולם לא הצליח מלאך המוות להתקרב אליו. יום אחד התחפש מלאך המוות לעני, התדפק על דלתו של ר' חייא, וביקש שיוציאו לו לחם. כאשר הוציאו אליו את הלחם, שאל את רבי חייא: "אם על העניים אתה מרחם, למה עלי אינך מרחם? [שהרי נצטוויתי להביא אותך לעולם הבא]". גילה מלאך המוות את עצמו, והראה לר' חייא את השוטא דנורא [רש"י: וידע שהוא מלאך המוות], ונתן לו ר' חייא ליטול את נפשו [מועד קטן כח, א].
כשמת ר' חייא, נחתו אבנים של אור מהשמיים [מועד קטן כה, ב].
כתב הבן איש חי בספרו בן יהוידע במסכת בבא מציעא [פה, ב]:
ואמרתי לרשום כאן שני שירים, אשר שרתי לכבוד רב המנונא סבא, ולכבוד רבי חייא ובניו, ורב הונא ריש גלותא, ואע"ג דקרו ליה בזוה"ק רב המנונא ולא קרו ליה רבי, משום דהוה בבבל, אני עשיתי השיר שלו על שם רבי, כי בודאי אתקרי רבי אחר שעלה מבבל לא"י, בעודו בחיים בעוה"ז:
א.
סימנו אנוה"ו
אל חי זכרינו לטובה.
בזכות רבי המנונא סבא.
איש חי בתורה נאמן היה אור נעלם ונטמן.
הנה צדיק זה מזומן. לחיי העולם הבא.
נפשו נעימה ונאוה. לבש יראה וענוה.
ולבש תורה ומצוה. עבד אל בשמחה רבה.
והוא גבור איש מלחמה. לגרש עבד ואמה.
מהיכל בת מלך תמה. זרק חיצים הכה אויבה.
הוציא אסורים מכבל. האיר לכל יושבי תבל.
הוא ארי עלה מבבל. לשכון בארץ הטובה.
ולו נגלו סתרי תורה. למדם בעוז וגבורה.
ובקדושה ובטהרה. ברוב חיבה ואהבה.
זכותו יגן עלינו. הוא ימליץ טוב בעדינו.
הוא ניצוץ משה רבינו. זכה לזקנה ושיבה.
אל חי זכרינו לטובה.
בזכות רבי המנונא סבא:
ב
סימנו הח"י לנו"ח
חון לי בזכות רבי חייא
ויהודה וחזקיה.
הרביץ תורה בישראל. והורה דת לכל שואל.
עשה חסד בעוז ואל. גדולים מעשה חייא.
חכמתו היא תאיר פניו. הוא צדיק תמים ועניו.
זכותו גם זכות בניו. יגן על עם נחלת יה.
ישרים הם בלבותם. רבה מאוד מעלתם.
כי שועתם ותפלתם. כתפילת אבות רצויה.
למרומים עולים לבדם. לא תשורם עין כל אדם.
רב יקרם וכבודם. המה מבני עליה.
נקבר עמם רב האורה. הוא רב הונא שר המשרה.
אשר הרביץ דת ותורה. בכל ימיו אשר חיה.
וראוי היה רב הונא. שתשרה עליו שכינה.
אך בבל גרם חסרונה. כי נשיא בתוכה היה.
חי תזכור את כל צדקתם. ושים כבוד מנוחתם.
ומהר חושה בזכותם. תשלח ינון ואליה.
חון לי בזכות רבי חייא.
ויהודה וחזקיה:
עולי הרגל ומקורות
מקום מנוחתו מתחת לבית 'יד שטרית', חלק נוסף משטח בית הקברות הקדום [הרומי] של טבריה[4]:
שבילי דירושלים, אלה סימני כתבי הקברות לר' יעקב שליח רבינו יחיאל מפריז, איגרת יחוס האבות מאלמוני, איגרת מספרת יחסותא דצדיקייא, איגרת ר' אברהם הכהן מקאליסק מצפת.
כת"י אילן ה', שערי ירושלים (מבשרת ציון).
מסעות ר' שמעון ברמן, תפארת ירושלים.
איגרת ר' ישעיה הלוי הורוויץ מצפת, ימי מוהרנ"ת.
כת"י אילן א', איגרת ר' שלמה בן ר' שמעון דוראן, קברי אבות.
"משם [מחוקוק] הלכנו לטבריא, ושם מערה בחצי שיפוע [ההר] לר' חייא ובניו ותלמידיו". [תוצאות ארץ ישראל]
"ונכנסתי בטבריא וראיתי מערה אחת, ונכנסתי שם במערה וראיתי קברו של ר' חייא ובניו[5]". [מכתב מר' מנחם ב"ר פרץ החברוני]
"וסמוך לו [לר' עקיבא] בחצי שיפוע ההר מערת רבי חייא ובניו, ובאותה מערה רב הונא מבבל[6], ושם צדיק אחד לא ידענו שמו". [אלה המסעות לר' יעקב שליח רבינו יחיאל מפריז]
"משם [מהאמהות] הלכנו לראש[7] הר אחד, ושם מערת ר' חייא ובניו ועמם רב הונא, כנזכר במועד קטן [כה, א] והיא מערה קטנה והכוכין סתומים". [רבי משה באסולה]
"ובהר הכרמים ר' עקיבא ותלמידיו, ור' חייא ובניו יהודה וחזקיה[8]". [יחוס הצדיקים]
"טבריה... וכנגד פתחה של עיר בהר בית החיים ושם מערה ובה ר' חייא ובניו יהודה וחזקיה, ורב הונא ריש גלותא". [גלילות ארץ ישראל / איגרת הקודש (שבחי ירושלים; זכרון בירושלים)]
"אחר כך תלך [מחצר הרמב"ם ורב ברונא] מעט לצד צפון ונוטה לצד מערב, ושם בהר ההוא אשר שם קוברים אנשי טבריא מתיהם, שם אכסדרה אחת בנויה בשלושה כותלים[9], וקורין אותה העולם מערת רבי חייא ובניו. ודע כי באותם חלונות שיש בכותל הצפוני, שם קבורים רבי חייא ויהודה וחזקיה בניו, ורב המנונא סבא[10] הנזכר תמיד בספר הזוהר, ורב הונא ריש גלותא שהיה בזמן רבינו הקדוש והעלו ארונו למערת רבי חייא כנזכר בתלמוד". [ר' חיים ויטאל]
"ובהר בתי חיים, ושם מערת רבי חייא ויהודה וחזקיה בניו, ורב הונא ריש גלותא". [משה חיים קאפסוטו]
"מול המקום הזה [קבר הרמב"ם] הר גבוה, ובמורד ההר מערה, בה נקברו ר' חייא ובניו יהודא וחזקיה ורב הונא ריש גלותא". [ידי משה]
"ומשם [מר' עקיבא] ירדנו על קבר ר' חייא ובניו זיע"א, ור' הונא וריש[11] גלותא זיע"א". [מסעי הירח]
"אחרי צעדים אחדים [מאזור ר' ירמיה] יש מערה אחרת אשר בה קבר ר' חייא, ומשני צדדיו גלי אבנים אשר הם קברי יהודה וחזקיה בניו, ואצלם קבר רב הונא". [לונץ]
"והלכתי משם [מר' עקיבא] בדרך ההולך על כתף ראש ההר, עדי באנו אל מקום מערות רבי חייא ובניו יהודה וחזקיה והמערה סגורה ומסוגרת, רק מחוגת אבנים יכתירו ויאופפו לציון מקום קדוש ההוא. גם קבורת רבי הונא במחוגה ההיא". [מסע מירון]
"לרגלי ההר לצד מערב נמצא מערה אחת, ושם נקבר ר' חייא ובניו יהודא וחזקיה". [גבעת שאול]
"בטבריא... תחילת הליכתי היתה על ההר כנגד העיר. ושם במורד ההר מערת ר' חייא ובניו יהודא וחזקיה, ועמם רב הונא. היא מערה קטנה והכוכין סתומים... ואין קוברים בשטח ההוא עכשיו". [מסעות משה]
גדולים צדיקים במיתתם
ניסים ונפלאות על קברי הצדיקים
על גדולתו של רבי חייא בעולם העליון אנו למדים מסיפורו של ר' זירא: "אמר רבי זירא: אמש נראה לי רבי יוסי ברבי חנינא, אמרתי לו: אצל מי אתה תקוע? [רש"י: בישיבה של מעלה]. אמר לי: אצל רבי יוחנן. ורבי יוחנן אצל מי? - אצל רבי ינאי. ורבי ינאי אצל מי? - אצל רבי חנינא. ורבי חנינא אצל מי? - אצל רבי חייא. אמרתי לו: ורבי יוחנן אצל רבי חייא לא? אמר לי: במקום בו לפידים בוערים אין ר' יוחנן נמצא". כלומר, שרק רבי חייא יכול להיות במקום כזה. [בבא מציעא פה, ב ורש"י שם].
סיפור נוסף סופר על ידי ר' חביבא, כפי ששמעו מפי רב חביבא בר סורמקי: ראיתי חכם אחד, שהיה אליהו שכיח אצלו, שבבוקר היו עיניו יפות ובערב נראו כאילו נשרפו באש. כששאלתיו מה פשר הדבר סיפר לי שביקש מאליהו שיראה לו את הצדיקים בזמן עלייתם למתיבתא דרקיעא, ואליהו ענה שבכולם יכול להסתכל מלבד בקתדרא של רבי חייא, ונתן לו סימן: את כולם מלווים מלאכים בעלייתם וברדתם מלבד רבי חייא שמעצמו עולה ויורד. לא הצליח התלמיד לעצור בעצמו והסתכל, באותו רגע פגעו בעיניו שני ניצוצות אש וסימאו אותו. למחרת הלך אותו תלמיד למערת ר' חייא ואמר: את תורתו של מר אני לומד, ונתרפא. [בבא מציעא פה, ב].
"היתה עצירת גשמים עד מאד. וציוה ר' נחמן [מהורודנקה] שילכו למערת ר' חייא ובניו להתפלל שמה על הגשמים וגם הוא הלך עמהם. וציוה להם שיקחו עמהם בגדי חורף למחסה מזרם ומטר. והיה אז יום חם וצח... הם יצאו מן העיר לילך למערת רבי חייא ובניו זיע"א, ובגדי החורף בידם. ואז עמד בשער העיר שר ושופט העיר, בראותו שהם הולכים ובגדי החורף בידם, צחק מהם הרבה וירק בפניהם. ואמר שאם יחזרו להעיר ולא ירד גשם ירמוס את הרב הצדיק הנזכר תחת כפות רגליו. הם הלכו לדרכם למערת ר' חייא ובניו ושפכו שיחם נוכח פני ה' וכאשר הגיעו בתפילתם למילים: משיב רוח, נשבה רוח על פניהם, וכשאמרו מוריד הגשם: השמים התקדרו וירד גשם שוטף עד מאוד. ולולא שהיה להם בגדי החורף לא יכלו לבא העירה. וכאשר חזרו העירה המתין להם בשער העיר שר ושופט העיר הנזכר, ולקח את הרב הצדיק והרכיב אותו על כתפיו ונשאו עד תוך העיר. והעיר טבריה צהלה ושמחה על גשמי רצון וברכה שירדו, וכל הנכרים אמרו, מי כמוך באלוקים ומי כעמך ישראל". [טבור הארץ לר"מ קלירס]
"הלך עמנו יחד [ר' מנחם מנדל מויטפסק] על קבר ר' חייא ובניו. התחיל לירד הגשם, וכמעט שנתיאשו כולם לזרוע, ומה היתה זאת שחרשו וזרעו, ומהיום ההוא והלאה יורדים גשמים בעונתם. אם ירצה השם, שיהיה כך על הסדר עד הקציר, מובטחים אנו לזול גדול". [עיתון התור גליון י"ז]
בימי ר' חיים אבועלפיא בשנת תק"ג, היה מצור על העיר טבריה, וציווה לחסידים ואנשי מעשה שילכו למערת ר' חייא ובניו שבניו הם דוגמת אברהם יצחק ויעקב, ושם רב המנונא סבא הנזכר בזוהר שהוא נשמת משה רבינו ורב הונא נשמת דוד המלך, והלכו והתפללו בדמעות שליש ובקול שופר שירחם ה' על הארץ והדרים עליה ונושעו. [זמרת הארץ]
מיקום וזיהוי הקבר
כיום מצויין הקבר בטעות דרומית לר"ע ותחתיו בגובה ההר. אכן כך סברו במאה שנים האחרונות, אולם בטעות הוא[12]. המקום המצויין כיום אינו מערה, אין בו כוכין, לא מתאים כלל לאזור של מערות או אזור קבורה, ואינו מתאים כלל לתיאורו של ר"ח ויטאל. ע"פ ר"ח ויטאל מערת רבי חייא הינה צפונית מערבית לקבר הרמב"ם/רב ברונא ורב חננאל, ור"ע הינו מערבית דרומית לרבי חייא, ולא כמצויין כיום שרבי חייא דרומית מזרחית לר"ע. כמו"כ אזור רבי חייא המצויין כיום אינו בית קברות כלל ולא נהגו אנשי טבריה לקבור שם את מתיהם. תיאורו המדוייק של ר"ח ויטאל נמצא תחת 'יד שטרית' שברחוב ביאליק [נזכר לעיל בתחילת הפרק על טבריה], שם נמצאה מערת קבורה הבנויה כאכסדרה בת 3 כתלים ללא תקרה, שפתחה לדרום מזרח ובה 28 כוכים בשתי קומות, ובצד צפון של המערה-אכסדרה נמצא ארון קבורה באמצע הכוכין. מתחת לארון זה חדר תת קרקעי שתקרתו נישאת על שלש קשתות, ובתוכו נרות שמן. האכסדרה מתוארכת לסוף המאה הראשונה לסה"נ. כיום רוב המקום מכוסה בבנין 'יד שטרית', אולם יש כניסה לחלק קטן ממנו דרך השטח שבסמוך לבית התרבות, בין 2 הבניינים ישנו שער ברזל הנעול בסוגר ובריח ממנו נכנסים לחלק מהכוכים והקשתות של האכסדרה. ממקום זה לצד מערב-דרום מגיעים לקברו של ר"ע כנזכר אצל ר"ח ויטאל. כמו"כ אכסדרה זו נמצאת בתוך אזור נרחב שם קברו אנשי טבריה את מתיהם, והיא כנגד השער הצפוני שהיה בחומת טבריה בקצה הצפוני מערבי (מלבד השער המערבי המאוחר יותר). שער נוסף היה בצד המערבי בחלקו הקרוב יותר לחומה הדרומית, והוא השער הקטן, ופניו צפונה-מערבה. גם שער זה מכוון כנגד הציון הלזה.