[3] קיימת אמנם מסורת שעל פיה נהרג רבי יהודה בן בבא בדרך אחרת, בערב שבת בשעת הקידוש. לפי מסורת זו חי עד גיל שמונים, ולא עד שבעים, ולא נקבר כלל: "ואחריו [אחרי רבי חנינא בן תרדיון] הוציאו ר' יהודה בן בבא שלא טעם טעם שינה אלא כשינת סוס מי"ח שנה עד פ' שנה, והוציאוהו ליהרג מט' שעות ולמעלה, והתחיל מבקש מהם: בחייכם המתינו לי מעט עד שאקיים מצוה אחת שציוה הקב"ה עלי. אמרו לו: עדיין אתה בוטח באלהיך? אמר להם: הן. אמרו לו: וכי עדיין יש כח באלהים שאתה בוטח עליו? אמר להם: גדול ה' ומהולל מאד ולגדולתו אין חקר [תהלים קמה, ג]. אמרו לו: אם יש בו כח למה לא הציל אותך ואת חבריך מיד המלכות? אמר להם: אנו חייבים מיתה למלך גדול ונורא, והוא מסר אותנו ביד מלך כדי לתבוע את דמינו מידו. באו והגידו למלך את דבריו, שלח המלך אליו, ואמר לו: אמת שהגידו לי ממך או לאו? אמר לו: אמת הוא. אמר לו הקיסר: כמה עזי פנים אתם, שעל פתח מיתה אתם עומדים ועדיין עזות אתכם. אמר לו ר' יהודה: אוי לך קיסר רשע בן רשע הלא [הקב"ה] ראה חורבן ביתו והריגת חסידיו וצדיקיו ולא עשה קנאה להנקם מיד. אמרו לו תלמידיו: רבינו היה לך להחניף אותו. אמר להם: וכי לא למדתם שכל המחניף לרשע סופו נופל בידו? אמר לו: בחייך קיסר המתן לי עד שאקיים מצוה אחת ושבת שמה, והיא מעין עולם הבא. אמר לו: לזה שמעתי, לעשות שאלתך. מיד התחיל בקידוש היום "ויכולו השמים והארץ", והיה אומר בנעימות ובקול רם, והיו תמהים כל העומדים עליו. וכיון שהגיע עד ברא אלהים לעשות לא הניחוהו לגמור, וציוה הקיסר להרגו, והרגוהו, ויצאה נשמתו באלקים. יצאה בת קול ואמרה: אשריך ר' יהודה שהיית דומה למלאך, ויצאה נשמתך באלקים. וציוה הקיסר וחתכוהו אברים אברים והשליכוהו לכלבים, ולא הוספד ולא הוקבר". [מדרש אלה אזכרה (אוצר המדרשים – אייזנשטיין)]
"והיה שם זקן אחד ור' ראובן בן אצטרובול שמו. שלח אחריו והביאו. אמר לו: ר' יהודה מורי, יודע אני שצדיק גמור אתה, אבל מה אעשה שמלכות הרשעה העיזה פניה לאבד מרגליותינו? אלא אם רצונך, אמות אני תחתיך ותנצל אתה. אמר לו ר' יהודה: ראובן אחי, אם גזירת בשר ודם אין אנו יכולין לבטלה, גזירת מלך מלכי המלכים הקב"ה מי יכול לבטלה? אלא הנח דבריך וברך דיין האמת". [אוצר המדרשים, עשרה הרוגי מלכות, עמוד 447]
"אמרו לו תלמידיו: רצונך שתטעם כלום קודם שתהרג? אמר להם: ומה עד עכשיו שלא הייתי יודע באיזה דרך אני הולך לא טעמתי כלום, ועכשיו שאני יודע באיזה דרך אלך אטעום כלום? אמרו, לא טעם כלום, וכך נהרג ויצאה נשמתו. יצאה בת קול ואמרה: אשריך ר' יהודה בן בבא שגופך נקי ויצאה נשמתך בנקיות". [אוצר המדרשים, עשרה הרוגי מלכות, עמוד 447]
אמנם, סביר להניח שהנכונה מבין הגירסאות היא זו הטוענת שנקבר בשפרעם, משתי סיבות: ראשית, הסיפור על אחד מהרוגי המלכות שנהרג בשעת הקידוש מופיע בקינות לתשעה באב דווקא על רבי אלעזר בן שמוע: "צדיק רבי אלעזר בן שמוע באחרונה נהרג במדקרה, יום ערב שבת היה זמן קידוש ויקדש ויקרא, חרב שלפו עליו ולא הניחוהו בחיים לגמרה, יצתה נשמתו בברא אלקים יוצר וצר צורה" [קינות לתשעה באב, קינה כב], ואף באוצר המדרשים עצמו בענין עשרה הרוגי מלכות [עמוד 448] מופיע הסיפור על רבי אלעזר בן שמוע. שנית, הסיפור על ר' ראובן בן אצטרובול שרצה למות במקום רבי יהודה בן בבא [המופיע במדרש אלה אזכרה], גם הוא מופיע במקור אחר על שמו של אדם אחר: "שנים שיושבים ובקשו אויבים להרוג אחד מהם, אם אחד תלמיד חכם והשני הדיוט, מצוה להדיוט לומר הרגוני ולא חבירי, כר' ראובן בן איצטרובלי שביקש שיהרגוהו ולא לר' עקיבא, כי רבים היו צריכים לר' עקיבא" [ספר חסידים סימן תרצח].