רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין | צדיקים

רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין ב"ר יעקב שמשון

נולד בסוצ'אבה שבבוקובינה (בצפון רומניה, באותה תקופה חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית) לרב יעקב שמשון שפירא (מצאצאי רבי פנחס שפירא מקוריץ) ולמרגלא, בתו של הרב שמואל יצחק שור, בעל שו"ת "מנחת שי", מגדולי הרבנים בגליציה‏, ממנו הספיק ללמוד תורה זמן מה. בצעירותו הוא נודע כ"העילוי משאץ".
בגיל צעיר הוסמך לרבנות על ידי סבו, בעל ה"מנחת שי", ועל ידי הרב אברהם שטיינברג מברודי והרב מאיר אריק. בהיותו בחור נישאה סבתו, אם אמו, למהרש"ם מברז'אן ורבי מאיר למד גם ממנו. רבי מאיר שפירא היה מחסידיו המובהקים של האדמו"ר ישראל פרידמן מצ'ורטקוב.
לאחר חתונתו עם מלכה טויבה, בתו של הרב יעקב דוד ברייטמן, עבר לטרנופול שבגליציה, שם ישב ולמד תורה כאשר חותנו דואג לפרנסתו. בתקופה זו הספיק לייסד אגודה בשם "תפארת הדת", שמתפקידה היה לדאוג לתיקון העניינים הדתיים בטרנופול.

בשנת תר"ע (1910) קיבל הצעה לרבנות בקהילת גלינה, ולאחר התייעצות עם רבו, האדמו"ר מצ'ורטקוב, קיבל עליו את התפקיד. באותה תקופה הייתה גלינה מרכז לתנועת ההשכלה, והרב שפירא שימש לדבריו כ"תריס כנגד החיים הסואנים"‏ . הרב שפירא פעל לחיזוק ענייני הדת בעיר. כבר בחודשים הראשונים לכהונתו דאג לתיקון מקווה הטבילה וחוטי העירוב, וצמצם משמעותית את חילול השבת של בעלי המלאכה היהודים בעיר. עיקר פעילותו כוונה לחינוך הדור הצעיר, בעיה שאליה התוודע עוד בקטנותו, כשלמד תורה בשאץ וחזה בסבל בני העניים מקרוב. במקום צריף העץ ששימש כתלמוד תורה, הקים הרב שפירא בשנת תרפ"א בנין מפואר לתלמוד תורה במרכז העיר. בבנין הייתה קומה מיוחדת לעבודות מלאכה, כדי שהתלמידים יוכלו לרכוש מקצוע בנוסף ללימודי הקודש. בנוסף ייסד בביתו ישיבה לבחורים מובחרים, שעתידם להיות מורי הוראה בישראל ומדריכי דור העתיד.

בט' באלול תרפ"ג (21 באוגוסט 1923), במהלך הכנסייה הגדולה הראשונה של אגודת ישראל בווינה, נאם רבי מאיר ופרש את חזונו הגדול בדבר הדף היומי בפניהם.

אם כל בית ישראל בכל אתר ואתר ילמדו באותו יום את אותו דף גמרא, היש לך ביטוי מוחשי יותר לאיחוד העליון בין קודשא בריך הוא, אורייתא וישראל?!... נוסע לו יהודי ותחת בית שחיו מסכת ברכות, נוסע הוא שבועיים מישראל לארצות הברית...לבסוף, כשהוא עומד על אדמת ארצות הברית נכנס הוא לבית המדרש ומוצא יהודים עוסקים באותו דף שבו עמד היום ומצטרף ללומדים בחדווה, ומתפלפל עם הלומדים והם משיבים לו ונמצא שמו הגדול מתאדר מתגדל ומתקדש...

ישיבת חכמי לובלין:

בשנת 1924 מונה לרבה של פיוטרקוב. בפיוטרקוב זכה ר' מאיר להוציא לאור את ספרו- שו"ת 'אור המאיר', הכולל התכתבויות הלכתיות בין המחבר לבין רבני דורו, כגון החפץ חיים, הרב מאיר אריק, האדמו"ר מאוסטרובצה ועוד. באחד מן הסיורים בעיר לובלין שם לב ר' מאיר למגרש ריק ברחוב לוברטובסקה 57.
ר' מאיר החליט להגשים את חזונו ולבנות על מגרש זה ישיבה חדשה. כשסיפר את הרעיון לבעל הקרקע ואחד מפרנסי העיר, ר' שמואל אייכנבוים, נענה ר' שמואל ומסר את מגרש הענק במתנה לר' מאיר על מנת שיקים עליו ישיבה, לימים ישיבת חכמי לובלין.
כבר משחר ילדותו הצטער ר' מאיר על עוני הישיבות ותלמידיהן, הנאלצים לישון על ספסלי העץ של בית המדרש, ללא חימום נאות.
העובדה כי תלמידי הישיבה אינם מקבלים מזון בישיבה, אלא נאלצים להתדפק על דלתות בעלי הבתים בעיר ולבקש לסעוד עימם נראתה בעיניו כחילול השם גדול, מה עוד שבבעלי הבתים העלימו עין מדלותם של תלמידי החכמים והמעיטו תרומותיהם. עובדה זו הייתה הבסיס להקמת ישיבת חכמי לובלין (יח"ל).
אבן הפינה של הישיבה הונחה בל"ג בעומר תרפ"ד (1924) בהשתתפות רבו, האדמו"ר מצ'ורטקוב והאדמו"ר מגור. מיד לאחר מכן יצא ר' יהודה מאיר לארצות הברית וקנדה להתרים כסף עבור הקמת הישיבה. לאחר מסע זה יצא למסע נוסף, הפעם מסע רוחני, שתכליתו ללמוד את סדרי הלימוד בישיבות בפולין וליטא, כדי לגבש תוכנית לימוד המתאימה לישיבה החדשה שתקום. לאחר שבע שנות התרמה ובנייה, התקיימה חנוכת הישיבה.
בכ"ח-כ"ט בסיוון תר"צ, 25-24 ביוני 1930, בהשתתפות כ-20,000 יהודים מכל רחבי פולין ומחוצה לה. עם הקמת הישיבה עבר הרב שפירא ללובלין ונתמנה לרב העיר.

פטירתו :
בז' בחשוון תרצ"ד, 27 באוקטובר 1933, בעודו מנהל משא ומתן עם קהילת לודז' על מעברו לעירם תמורת כיסוי חובות הישיבה, נפטר רבי מאיר ממחלת הטיפוס והוא בן 46 בלבד. לרבי מאיר שפירא ולאשתו לא היו ילדים. הוא היה רגיל לומר שהדף היומי וישיבת חכמי לובלין הם שני הילדים שלו. בית העלמין בו נקבר ר' מאיר חולל ונחרש על ידי הנאצים בסוף מלחמת העולם השנייה, אולם קברו של ר' מאיר לא נפגע ונשאר עומד על תילו. בספטמבר 1958 הועלו עצמותיו על ידי אחיו לקבורה בהר המנוחות בירושלים‏. על שמו נקראת שכונת "זיכרון מאיר" בבני ברק.