רבי יוחנן הסנדלר

רבי יוחנן הסנדלר
 
רבי יוחנן הסנדלר, תנא בן הדור הרביעי, יליד אלכסנדריה שבמצרים [ירושלמי חגיגה ג, א].
מקור כינויו 'הסנדלר' אינו ברור. יש אומרים שכונה כך משום שהיה מייצר סנדלים [ערוך וסדר הדורות], ויש אומרים מפני שהיה נוקב מרגליות [יוחסין], אך יתכן גם שמקור הכינוי הוא בכך שנולד באלכסנדריה.
תלמידו של רבי עקיבא [ברכות כב, א], והיה אחד משבעת תלמידיו האחרונים שמילאו את ארץ ישראל בתורה [קה"ר יא, י]. על קשריו עם רבו הוא מעיד בויכוח עם רבי מאיר: "שימשתי את רבי עקיבא עומדות מה שלא שימשתו יושבות" [ירושלמי חגיגה ג, ה].
היה אחד משלושת החכמים שביקשו לעזוב את ארץ ישראל בכדי ללמוד אצל רבי יהודה בן בתירא בנציבין, אך נמלכו בדעתם וחזרו, מפני ש"ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה" [ספרי דברים פיסקא פ].
 
אמרותיו
"רבי יוחנן הסנדלר אומר: כל כנסיה שהיא לשם שמים - סופה להתקיים, ושאינה לשם שמים - אין סופה להתקיים" [משנה אבות ד, יד].
"האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר, לאחר שתתגיירי, לאחר שאשתחרר, לאחר שתשתחררי, לאחר שימות בעליך, לאחר שתמות אחותיך, לאחר שיחלוץ לך יבמיך... רבי יוחנן הסנדלר אומר: אינה מקודשת... ומה טעם אמרו אינה מקודשת? משום איבה" [קידושין סג, א].
 
עובדות והנהגות
בזמן גזירות השמד, כאשר שהה רבי עקיבא בבית האסורים, עשה רבי יוחנן את עצמו כרוכל שמכריז על סחורתו, ובתוך דבריו הבליע שאלה הלכתית, עליה ענה רבי עקיבא אף הוא כמתעניין בסחורה המוצעת [ירושלמי יבמות יב, ה].
 
עולי הרגל ומקורות
מקום מנוחתו במירון[1]:
תוצאות ארץ ישראל, כת"י אילן ג', קברי אבות, שבילי דירושלים, כת"י אילן א', איגרת ר' שלמה בן ר' שמעון דוראן, כת"י אילן ה', יחוס הצדיקים, איגרת ר' ישעיה הלוי הורוויץ מצפת, איגרת ד"ר אליעזר הלוי מצפת, יד אהרן.
 
"ועל ראש ההר הראשון אשר בו מערת הלל ושמאי ז"ל, רחוק ממנה כמטחוי קשת, קבר ר' יוחנן הסנדלר ז"ל במערה סגורה, ועליו ציון גדול מאבנים". [כת"י מוסקבה]
"ולמעלה, סמוך לכפר, קבר ר' יוחנן הסנדלר, סמוך למערה שמעבדים בה את העורות". [רבי משה באסולה]
"ועוד יש בכפר עצמו ציון ר' יוחנן הסנדלר עליו השלום". [איגרת יחוס האבות מאלמוני]
"במקום מלמעלה [הלל הזקן] ר' יוחנן הסנדלר ועליו ציון". [אלו יחוסי הצדיקים ז"ל וציונם]
"וסמוך לכפר לצד דרום, שם רבי יוחנן הסנדלר ועליו ציון[2], ואצלו מערות רבות מלאות כוכין". [גלילות ארץ ישראל / איגרת הקודש; שבחי ירושלים; זכרון בירושלים]
"ולמעלה [מרשב"י] לצד ימין שם ציון נאה על מערת ר' יוחנן הסנדלר". [איגרת מספרת יחסותא דצדיקיא]
"ובדרך רבי יוחנן הסנדלר, ואצלו מערות רבות מלאות כוכין". [רבי משה חיים קאפסוטו]
"רחוק מעט מערה גדולה, וכיפה עליה, וגומה ליתן בה שמן כמו של הרשב"י, ופי המערה צר ואין מי שיוכל ליכנס, קבור שם רבי יוחנן הסנדלר עליו השלום". [איגרת אחד התלמידים לר' אברהם ישמעאל חי סנגויניטי (תלמיד האוה"ח)]
"קרוב למערה של רשב"י, לצד ההר, היא מערה של ר' יוחנן הסנדלר". [איגרת ר' יוסף סופר מצפת]
"ובתוך מירון הלכנו לקבר של ר' יוחנן הסנדלר, וחצר מוקפת לו גדר אבנים, וחרב קצת. והוא נקבר במערה ועליו חומה ישנה, ואומרים שיש שם נחש ומתיראין לכנוס בתוכו. ולפני המערה חומה מסויד בסיד, ופתח צר קטן של חומה ישנה, גם אני נכנסתי בדוחק. ואחד אמר לי: בא ואראך הבורסקי שלו, ולא היה לי פנאי, שהחבורה לא רצו להמתין עלי". [אהבת ציון]
"לצפון ר' שמעון בר יוחאי – חצר, ובחצר מערה, ומעליה בנוי מגדל, בה קבור ר' יוחנן הסנדלר. אבל אין אדם יכול להיכנס למערה הזאת, כי צרה הדלת מאד. לפנים היה הפתח רחב ואפשר היה להכנס בו, אבל צמח השתרג בו ועתה הוא צר מלהיכנס". [ידי משה]
"משם [מרשב"י] הלכנו והיינו על קבר התנא רבי יוחנן הסנדלר, ובסמוך אצלו שם הבור שלו שהיה מעבד עורות שם". [ימי מוהרנ"ת]
"ומשם [מההל הזקן] ולהלן קבר ר' יוחנן הסנדלר, ושם סמוך לקברו נמצאין בורות, אומרים ששם היה מתקן העורות". [קורות העתים]
"רחוק משם [מרשב"י] כמהלך עשרים אמה[3] – ציון ר' יוחנן הסנדלר, ציון גבוה ונאה, בו פתח קטן לתוך המערה אשר אי אפשר ליכנס בו, ומאמצע הציון עולה אילן בוטים נאה[4]. אצל קבר ר' יוחנן הסנדלר יש מערה ואומרים כי הוא המקום אשר עיבד בו ר' יוחנן את העורות". [שערי ירושלים (מבשרת ציון; תפארת ירושלים; מסעות משה)]
"לצד צפון [של רשב"י] חצר קטן ובתוכו סלע משופע, ועליו כמו מגדל הוא מיוחס למקום קבורת ר' יוחנן הסנדלר ז"ל, ועל המגדל שוקת שמדליקין אותו כנ"ל, והוא קרוב אל מירון. ועוד שם בתוך החצר ב' קברים של ישמעאלים, אומרים שהם משרתי התנא הנזכר ושומריו". [מסעות החכם האבי"ר]
"ולמעלה, בראש ההר, ציון קבורת ר' יוחנן הסנדלר, וסמוך לו מערה שקבלה בידם ששם היה מעבד העורות". [מסעי הירח]
"משם [מרשב"י] הלכנו מקצת אנשים, כמאתים, אל הדלקת העששית אשר על מערת רבי יוחנן הסנדלר הרחוק משם כמאה וחמשים אמה. הדלקנו בשמחה והלכנו אל מקום קרוב לשם, ורחצתי ידי בבור של רבי יוחנן הסנדלר אשר שרה שם את העורות, ומימיו לא יכזבו". [מסע מירון]
"לצפונו [של רשב"י] נמצא קבורת ר' יוחנן הסנדלר הנזכר בתלמוד פעמים רבים, וציון גדול על קברו... ומערה אחת נחצבת מאבן אחת נמצאת אצל קברו, והמערה מלאה מים בכל השנה". [גבעת שאול]
"רחוק קצת, כמהלך עשרים אמה[5] מציון הרשב"י עליו השלום, יש קבר רבי יוחנן הסנדלר בתוך מערה ואי אפשר ליכנס בתוכה, ועל המערה, נגד הקבר, יש ציון גדול... אצל קבר ר' יוחנן הסנדלר יש מערה פתוחה לאויר העולם, ואומרים כי הוא המקום אשר עיבד בה ר' יוחנן את העורות". [טוב ירושלים]
 
גדולים צדיקים במיתתם
ניסים ונפלאות על קברי הצדיקים
הנה אצל זה הקבר יש מערה קטנה, והיה הגוי בעל השדה שהמערה הזה היא בתוך שדהו, היה רועה צאנו בתוך השדה כל היום, ובלילה היה מכניסם לתוך זה המערה, והיה מפקיד עליהם נערו משרתו שישמרם כל הלילה. פעם אחד בא בבקר, ומצא את צאנו אצל המערה, ואין הנער משרתו אתם לשומרם. ויקצוף מאד על הנער. ויהי כי לא אחר הנער לבוא לפקוד את צאנו והנה אדוניו עומד עליהם וחמתו בערה בו, ויתחלחל הנער מאד, ולדעת מה זה ועל מה זה ככה גדול חרון אף אדוניו. עודנו משתומם על מראה כעס אדוניו, והנה אדוניו צעק עליו בקול מר צורח, ויחל להכותו מכות מוות כמו רוצח, ויאמר לו הלא אתה בן נעוות המרדות, בן בליעל, מדוע הלכת אחר תאוות לבך הרע ועל מי נטשת מעט הצאן, אולי נגנבה שה אחד מן המתים, כי אתה אותך הרגתי ונתחתיך לנתחים. ויען לו הנער במענה רך, מדוע ידבר אדוני כדברים האלה, הלא גם אנכי יראתי להניח את הצאן בשדה לבדנה, כי אם הנחתי בתוך המערה של הצדיק הלזה ובודאי ישמרו.
ויהי כשמוע אדוניו את הדברים הלאה ויוסף להכותו, והתחיל לדבר סרה נגד כבוד הצדיק, כדבר אחד הנבלים, והתחיל לקלל את התנא הצדיק הנ"ל, ולחרף ולגדף אותו. עודנו מדבר על ה' ועל משיחו, ויהפוך ה' את פניו וצווארו לאחוריו, וערפו נהפך לפנים, ונעשה אלם לא יפתח פיו, ונפל ארצה ולא יכול לעמוד על רגליו עוד. ויהי כראות הנער את כל זאת, ויחרד חרדה גדולה. וימהר וילך להגיד לבני הכפר, ויתקבצו כולם כאחד לראות המאורע, וישתוממו על המראה עד מאד, כי לא ידעו מה סיבתו. ויספר להם הנער את כל הקורות אותו, ויענו כולם כאחד, ה' הצדיק והוא הרשע, ונשא את עוונו כי פגע בכבוד הצדיק הקבור פה. ועתה נלכה נקריבה קרבן לכבוד הצדיק (כי כן דרכם עד היום להקריב קרבן על כל דבר מקרה וקורין אותו 'קורבאן'), אולי יעתר לנו. וימהרו ויקחו שה אחד מן הצאן, ויקריבוהו קרבן לכבוד הצדיק, ויעתר להם הצדיק, ונרפא הגוי הנ"ל, אך לא היה לו רפואה שלימה, כי נשאר בעל מום, וידר נדר הגוי הנזכר שמהיום ההוא והלאה יכבד להצדיק הזה בכבוד גדול, וידליק נר של שמן זית בתוך המערה על קברו, וכן עשה.
ויהי היום וילך הגוי לבקר בתוך המערה אם הנר דולק שם כל הלילה, וימצא כי נכבה הנר והשמן זית שתתה חיה אחת, וישנה וישלש שנים שלש לילות וימצא כדברים האלה. וידבר הגוי בינו לבין עצמו עם הצדיק, הלא אם צדיק אתה, מדוע לא תשמור את השמן זית אשר אני מדליק לכבודך, שלא ישתוהו חיות השדה. ויהי ממחרת וידליק הגוי גם בלילה ההוא את הנר של שמן זית והלך לו לדרכו לביתו, ובחצות הלילה קם משנתו וילך לראות אם עדיין דולק הנר, והחיה רעה הנ"ל באתה לפי תומה כדרכה בכל לילה לשתות השמן זית מן הנר, ובבואה לתוך המערה ותסגר פיה בל יכלה לפתוח ולשתות. וימצאה הגוי עומדת אצל השמן זית ובלתי יכולה לברוח משם, ויקם עליה ויהרוג אותה. אז האמין הגוי באמונה שלימה כי הצדיק הזה הוא איש אלקים קדוש וישם לו חוק, כל דבר אשר היה מתיירא שלא יגנבוהו בלילה, היה מטמין בתוך מערת הצדיק הלזה.
ויהי היום ויקצור הגוי את הטיטון (טאבאק) הגדל בתוך שדהו ויטמינם בתוך המערה הנזכרת, ויבקש להצדיק שישמור לו זה הטאבאק בלילה מן הגנבים. ויהי בלילה ויבואו שלשה שודדי לילה לגנוב הטאבאק, ויהי כאשר מלאו את כליהם הגנבים עם הטאבאק, וימהרו להמלט על נפשם והנה אינם יכולים לזוז רגליהם לצאת מתוך המערה ונעשו כאבני דומם. ויבינו כי זכות הצדיק גרמה להם, והריקו את כליהם השנים אז הלכו להם, והשלישי גם בהריקו כל אשר גנב, ובכל זאת אינו יכול לברוח משם, (כי לא ידע אשר נשאר מעט מן המעט בטלאי בגדיו), ויחרד חרדה גדולה עד מאד בלתי יודע ליתן עצות לנפשו מה זה היה לו.
ויהי בבקר ויבוא הגוי לראות הטאבאק, וימצא אחד עומד עליו ואינו יכול לזוז משם, והתחיל לבכות לפני הגוי ויתודה אליו את חטאתו, ויאמר לו מדוע זה עווני גדול מנשוא יותר מחטאת חברי, שגם הם גנבו כמוני כמוהם, והמה בהחזירם הגניבה הלכו להם, ואנכי גם אם השבתי את הגזילה ומ"מ איני יכול לזוז מכאן. ויצחק הגוי הנ"ל ויאמר לו: הלא תחפש בבגדיך ובטלאיך לילך מכאן, ויבוקש הדבר וימצא מעט מטאבאק בין טלאי בגדיו והחזיר את הכל אז הלך לו. ומהיום ההוא והלאה כיבד הגוי להצדיק בכבוד גדול, והיה מניח ליהודים לדרוס בתוך שדהו, כדי להתפלל על קבר הצדיק הנ"ל וכן עד היום זי"ע ועל כל ישראל אמן. [חיבת ירושלים]
 

מיקום וזיהוי הקבר
גם כאן כרשב"י, תיאור עולי הרגל מדוייק להפליא למצויין כיום, והוא בן מסורת של מאות בשנים. הציון הבנוי כמגדל, בתוך חצר, ליד מערת הבורסקי. לפני שנים מספר אלמוני פתח את פיתחה של המערה מתוך סקרנות, וגילה מערה חפורה תחת הציון שעל פני השטח, ובה שלש גלוסקמאות. המערה נסגרה כמות שהיא, ונבנתה כיפה על הפתח הפתוח. עדיין קיים פתח נוסף מן הצד, שנסתם בבטון. נראה כי הפתח המוזכר אצל הידי משה אינו פתח זה, אלא פתח הנראה מצד המערה [סמוך לכביש] ונראה כי הוא פתח נוסף למערה שעץ שגדל שם סתם את רובו.