רבי מרדכי מקוזמיר

ב"ר אברהם

אמו היתה הרבנית ריקל ע"ה בת הרה"ק ר' יעקב ליב מקאוולע זצוק"ל בן הרה"ק ר' מרדכי מנעשכיז זצוק"ל.

אביו הק', המגיד מטוריסק, הפליג מאוד בשבחו והיה אומר שמאז פטירת אביו המגיד מטשערנאביל היתה לו עבודה גדולה עד שזכה להמשיך לבנו את נשמת אביו המגיד מטשערנאביל. [כידוע ירדה נשמת המגיד מטשערנאביל לעולם הזה ע"י הבטחה שהבטיח המגיד הגדול ממעזריטש לתלמידו בעל ה'מאור עינים' שיזכה להוריד נשמה שלא ירדה כבר אלף שנים].

גם כשחלה פעם המגיד מטוריסק אמר אז לבנו הרבי מקאזמיר שכיון שהמשיך לו את נשמת אביו המגיד מטשערנאביל, יש לו הכח לפעול עבורו שיתרפא, ואכן הרבי מקאזמיר התפלל עבור אביו, עד שנגלה אליו אליהו הנביא לבשרו שפעל רפואה שלימה לאביו הק'.

בהגיעו לפרקו נשא את הרבנית חנה ע"ה בת הרה"ק ר' אשר השני מסטאלין זצוק"ל בן הרה"ק ר' אהרן מקארלין זצוק"ל בעמח"ס בית אהרן.

אחר נישואיו התגורר אצל חו"ז בקארלין, שחיבבו מאוד והפליג מאוד בגודל קדושתו. לימים כשחזר כבר לגור בצל אביו בטוריסק, אמר פעם לנכדתו הרבנית חנה שאם לא היה בוש מה'עולם' שלו היה נוסע לטוריסק על ראש השנה, להיות ביחד עם בעלה בשעת תקיעת שופר.

הרבי מקאזמיר התנהג כל ימיו בקדושה גדולה ובפרישות עצומה, ודודו הרה"ק ר' יצחק מסקווירא התבטא עליו שגודל מדריגתו בעניני קדושה היה חידוש אף בימי תנאים ואמוראים!

כל ימיו לא ישן על מיטה, רק היה מתנמנם בעמידה אצל הקיר. כשאביו וחותנו אמרו לו שיכולים לפעול עבורו זש"ק אבל בתנאי שיסכים לישון על מטה למשך שלש שעות, אמר שאין באפשרותו לשלם מחיר כ"כ כבד...

בשנת תרמ"ה יצא עליו גזירה ממשלת רוסיה הרשעה, עד כי היה צריך לעזוב את בית אביו. בעת פרידתו מאביו בכה מאוד, ואמר לו אביו שאין לו לדאוג כי בכל מקום אשר יגיע ירוצו לקראתו ויחרדו מפניו, ואף אם יהיה ביער, ירוצו לקראתו עצי היער. ואכן במשך כל שנותיו התקבל בכל מקום בחרדת קודש.

תחילת הנהגתו היתה בעיר וולאדאווקע (וולודובקה) בפולין, אבל מחמת גזירה הוכרח לעזוב את ארץ רוסיה וברח לגליציה והתיישב בעיר נאראל (נרול) למשך זמן. אחר כך ישב שבע שנים בעיר דאמבראווע (דומברובה), עד שאחר השתדלות רבה ביטלו את הגזירה וחזר אז לפולין לשמחת אלפי החסידים שחפצו להיות במחיצתו. מתחילה ישב אז בעיר פאקשיווניצא (פקשיבניצה) ואח"כ קבע את מגוריו בעיר קוזמיר שעל שמה נקרא "הרבי מקוזמיר".

בשנת תרס"ה עבר לעיר לובלין, ובתחילת מלחמת העולם הראשונה התגורר משך זמן בעיר חמלניק ואח"כ בעיר חלם, ובשנת תרע"ז קבע את מגוריו בעיר קיעלץ (קלץ) עד להסתלקותו ביום ח' תמוז שנת תרע"ז.

בהקדמת ספרו "מאמר מרדכי", שיצא לאור על ידי בן אחותו הרה"ק ר' ניסן יהודא ליב מקיעלץ זצוק"ל מתואר קצת על גדולתו הנוראה, וז"ל: "והנה לצייר ולספר כאן מתוקף פרשת גדולת וקדושת דודי ז"ל, תקצר היריעה מהכיל, וכבר נודע בשער בת רבים שהיה קדוש ונורא הפלא ופלא בכל תהלוכותיו בקודש, והרבה רבבות מישראל השכימו לפתחו מכל המפלגות וחרדו לקראתו ורבים השיב מעון, ודבריו היו כאשר ישאל איש בדבר אלקים, ומופתיו ונפלאותיו אשר עשה אין לשער ולספר, וכמה מעשים נוראים ונפלאים הראה כמו בימי הבעש"ט ז"ל".

ואכן מסופר שבעת שהיה אסיפה של צדיקי פולין, היה איזה דיון בין הצדיקים מה לעשות בענין מסוים, וכשהביע הרבי מקוזמיר את דעתו, נענה הרה"ק מאסטראווצע (אוסטרובצה) זצ"ל ואמר שצריכים לעשות כמו שאומר הרבי מקאזמיר כי הוא "פועל ישועות". ואז ענה הרה"ק ר' אברהם מרדכי מגור זצ"ל שגם הוא שמע מאביו הק' בעל שפת אמת שהרבי מקאזמיר הוא "פועל ישועות". ואכן הסכימו כל הצדיקים לדבריו.

לאחר פטירתו נבנה על קברו אוהל גדול, ואלפים נהרו שם בכל ימות השנה להתפלל ולהוושע בכל משאלות לבם. בצוואתו שהשאיר אחריו גילה דעתו שרצון קדשו שיבואו תמיד ללמוד משניות לומר תהלים ולהדליק נרות של שמן על קברו, ואכן כדי לקיים את רצון צדיק נעשה הציון הק' בקיעלץ מוקד משיכה של אלפי אנשים שבאו לשם תמיד לפעול רפואות וישועות. וכן כעת אחרי שלאחרונה נתגלה שוב האוהל המקורי ושופץ מחדש, שוב נוהרים לשם אנשים מכל קצווי תבל להוושע בכל משאלות לבם לטובה ולברכה.